מיוריאל

החלקיקים האלמנטריים הוא מניפסט במסווה ספרות. או ספרות במסווה מניפסט. וולבק עוקב מתחילת הסיפור אחר שתי דמויות מפתח שונות בתכליתן ובאופיין, המשיקות לרוב בנקודות המפתח הכרונולוגיות של ילדותן המוקדמת- עוד הצלחה מוסווית של חיים לא-תלויי-סוציולוגיה של ו...

אנשים עלובים - פיודור מיכאילוביץ` דוסטוייבסקי (ספר). הוי, איזה גאון ציני ומרושע דוסטוייבסקי. איזה גאון ציני ומרושע. מה גורם לאדם; חכם, חושב, משכיל, בר דעת עם רצון להתפתח כסופר, כמושך קולמוס מן המניין, כשרבטן מילים ושרבבן תיאורים להתחיל את משיכות ה...

מוות רך מאוד - סימון דה בובואר (ספר). הוא סיפורה האישי המר של ברייה מבולבלת כבת לווייתה של גוויה חיה בנפתולי הגסיסה. השאיפה לחיים ולמוות ביד מיחושי הגוף והדעת. חוסר הוודאות של האדם. זה קורץ ומפציע מכל מקום בספר, ולא יעזור לסימון דה בובואר שום ד...

ניטוצ'קה , לילות לבנים - פ.מ. דוסטוייבסקי (ספר). "את אבי איני זוכרת. הוא מת כשהייתי בת שנתיים. אמי שבה ונישאה לאיש. .. אבי החורג היה מוסיקאי. זר ומוזר היה גורלו: הוא היה המשונה והנפלא באנשים שידעתי מעודי".

אדון הסימפטום הוא סיפור-מַסווה-סיפור. לא. סיפור מוּסווה המַסווה עוד סיפור. זהו ספר הביכורים של כתב טור הרוק הכבד לשעבר, גלעד אלבום; ללא ספק שם מרענן ומבטיח בזירת הסיפורת הישראלית הצעירה. עוד מתחילת הספר אנו מושלכים לתוך קונפליקט משעשע למדי ש...

סיפוריו הקצרים של מופאסן מוכרים לי מבעוד מועד. כמדומני, לכשלאחר קריאותי הרבות את שלל סיפוריו של מופאסן (שבסופו של דבר, לעומת רובם ככולם- מסתכמות בכאחוזים מעטים)- אני כבר "מוצבת" ב"עמדה" המאפשרת לי לתארם במעין הכללה (נפשעת, וסליחה על כך); רובם-...

זה היה בתחילת האביב. נסענו כבר יממה שנייה. נכנסו לקרון ויצאו ממנו אנשים שנסעו למרחק קצר, אבל היו שלושה שנסעו כמוני, ממקום צאתה של הרכבת: גברת לא יפה ולא צעירה, מעשנת, פניה מיוסרים, במעיל חצי-גברי ובכומתה; מכר שלה, איש מרבה דברים, כבן ארבעים, בבגדי...

המדובר בעלילה הישרדותית לכל; במחי דף וממרום 191 עמודיו, "בעל זבוב" מכונן לנו את תולדות האנושות המתמערבת המסועפת כפי שהצטיירה לו, והמשפיעה ביותר גם עלינו, כחברה, כיחידים, כבני אדם- עד עצם היום.

מוות בוונציה - תומס מאן. מסופר לנו על סופר ידוע ומתוסכל האוחז בשם מחייב משהו: גוסטאב פון אשנבאך. זה מקיץ משנתו, מסתובב ברחבי מינכן, לובט והופך בדעתו על משמעויות העולם ונושא ספרו הבא, חדור מוטיבציה אך חסר אינספירציה למכביר.

במלאכת מחשבת אצורה זו מתמצת דוסטויבסקי את עיקרי הטלטלה האפשריים נוכח המקרה; בתיאור פורה ביותר, משעשע כ``כ לפרקים, נוגה ונוגע לקטעים, מרגש לרגעים.