שירה ומחזות

כליל הכלילים הינו יצירה שלמה, ייחודית, מחזור בן ארבעה-עשר כלילי סונטות. אמנם כל כליל סונטות יכול לעמוד בפני עצמו, אף כל סונטה וסונטה, אך כליל הכלילים הינו יצירה אחת.

ספר שיריה הנוכחי של גאולה הודס-פלחן עומד בסימן השניות והמתח הנפשי, תוך הדגשת התת-מודע, ותוך שימוש במערכת סמלים ודימויים אישיים מאוד. למעשה, שני כוחות עיקריים מתגוששים בבסיסה של שירה זו : "איני יודעת עוד / את גופי / וגם הנפש פוקעת" – כותבת המשוררת.

השירה של שירה סתיו נכתבת מעמדה של מאבק ומחאה, אבל גם מתוך כמיהה חריפה לדיאלוג. היא ספוגה באלימות המשתקפת, בין היתר, בסצנות המומחזות באורח תיאטרלי, מוגזם במכוון, ובגוונים האירוניים, לעתים הסרקסטיים, הנלווים ללשונה של הדוברת. לשון איטית, חמה וחושנית...

אסופה של שלושים ותשעה שירים שהם בבחינת מלקויות-תוכחה. הנובעים מרגשות מקבילים הנעים על ציר של כעס-כאב, בעלי נופך דרמטי ואלים החוזרים באופן ניכר כחוט השני בשירים, כך לדוגמא השורות : "כדם נטף מסכין רוצח", "חוד חנית ננעץ", "רצפה כלה דמים כוסתה" ו"צאן...

בחוברת שירים מאת טובי המשוררים והמתרגמים. דגש מיוחד הושם בחוברת על תרגומי שירה מן המזרח. לצד צורות שיריות מקובלות במערב, הגיליון מפנה תשומת לב גם אל צורות תמציתיות, מרוכזות מאוד וקצרות של שירה: הפסוק המקראי, שיר ההייקו, פסוק הזן.

כרך זה משלים מפעל נרחב וקשה מאוד לביצוע. זוהי המהדורה השלמה והממצה ביותר שמשורר ישראלי כלשהו זכה לה. הכרך מכיל פרגמנט רב-ממדים בשם "מחברות השוק", יצירה גדולה, שקובנר עמל עליה במשך שנים רבות אך לא הצליח להשלים אותה

יומן דוקומנטרי-שירי המסופר כמסע בזמן. סיפור על אהבה גדולה המגיעה אל המערכה האחרונה, ואל הפרידה הכפויה בסוף הדרך. סיפור על גלגולי הפנים והיפוכי התפקידים בדרכי החיים. מילדים להורים, מהורים לסבים, ושוב לילדים של ילדינו.

בשירים קאזונאטו תוהה בהומור, בציניות ובפתיחות על עצמו, על נשותיו, על אלוהיו...והוא מתגעגע לנעורים, לאבא, לחבר, לתמימות...

ספר השירה של מיכל מציג לנו תמונת התפתחות בשלבי חייה, לאורך השירים אנו נוכחים לדעת את ההתבגרות, ההתפכחות, והמעבר של המשוררת מנערה/מתבגרת לאישה. כל שיר בספר מתאר שלב כלשהו בחייה הפרטיים של מיכל, שמחה/עצב, שמחה מהולה בעצב, התבלטויות, רגעים של תהיה, ו...

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה. / לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי / שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי / שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד, /לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת / הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ / עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת / שֶׁל מִתְאַבֵּד