אוגו קורניה - אושר בכל מחיר (ספר)

סמטאות ספרים

2011

סדרת בדיונות

מאיטלקית – יורם מלצר

עיצוב עטיפה – דניאלה קוץ

177 עמוד

טוב, את הספר הזה התחלתי לקרוא פעמיים.

בפעם הראשונה התחלתי לקרוא אותו, אבל החלטתי שחבל לי "לבזבז"  את הספר. השארתי אותו לזמן אחר, נינוח יותר. (כמו שבת שקטה)

בסוף, לקחתי אותו איתי לנופש באילת.

ואז גמעתי אותו בבת אחת.

קודם כל אני חייבת להגיד תודה לסמטאות ספרים, שבוחרים לנו ספרים מקסימים. כל ספר שלהם הוא פנינה קטנה. וכאשר מדובר בספרות איטלקית – אני בכלל משוחדת.

הספר מכיל פרקים קצרים. "תולדות אוגו". איך אוגו מסתכל על החיים. על הסביבה הקרובה. לאוגו שגדל במודנה באיטליה, כאשר כל המשפחה המורחבת חיה באותו הרחוב, יש הסתכלות מאד מיוחדת על החיים.

אוגו מספר על אביו, אמו, דודתו האהובה, איבוד בתולים, סקס, חברים.

רק אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, שמתי לב שרוב הסיפורים הם על מוות. (או מוזכר בהם מוות).

הספר מתחיל עם מותה של הדודה האהובה על אוגו. סיפור כל בראון הכלב וללי החבר שחטף שיתוק, איבוד בתולין, סקס טהור, מות אמו, מות אביו ועוד.

אוגו מרגיש שהמתים חיים בו.

ובכל פעם, בכל מקום אוגו מחפש את האושר.

ויש לו אושר, רק שאושר הזה הוא קצת עצוב.

פנינים קטנות, כבר אמרתי?

על האושר : "אולי פעם, זה בודאי בילדות שלי, בשעות אחר הצהרים אפילו הייתי מאושר"(עמוד 18)

"תמיד שאלתי את עצמי אם אושר זה דבר שאפשר לשמור עליו כמו כסף ולמשוך ממנו בשעת הצורך" (עמוד 56)

"מגיע רגע בחיים שבו אדם צריך ללמוד לחיות" (עמוד 79)

על זוגיות: "אחרי שעתיים כבר הרגשתי ריקנות אדירה, אחת מאותן תחושות ריקנות שמעוררות בך רצון להיעלם מהר ככל האפשר, אף על פי שבתור שבויים אמיתיים באשליות ניסינו לתקן בדרכים מיניות אהבה שכבר עשתה את דרכה הבטוחה אל הכשלון" (עמוד 98)

על הדודה : "אמא שלי אמרה הרבה פעמים לפני מותה של הדודה שלי, וגם אחריו, שהדודה תפקדה כמו שכבת בידוד עבה בינינו ובין הזן החולף" (עמוד 21)

על הכלב: "בראון שימש לי דוגמה יציבה, שהביאה אותי למחשבות על חיי, אף על פי שהיה כלב, הולך על ארבע רגלי כלב ומכשכש בזנב כלב"(עמוד 31)

על חבר משותק: "אנחנו אומרים לו לעשות תרגילי התעמלות בהתמדה, כדי שהרגל שלו תחזור לתפקד, גם אם זה קשה לפעמים, אבל אף אחד לא רוצה לחסום את התקוה" (עמוד 34).

על אמו: "ומאחר שהארץ גדולה מכדי שנצליח לא לדמיין אותה, משתרעת לכל ערב ואי אפשר להימנע ממנה כמה שלא מנסים, כך הייתה אימא שלי כוכב הלכת שלי, שאפשר לנוע בו או לצלול בתוכו" (עמוד 50)

על אמו שנפטרה: "אפילו עכשיו אני מרגיש שהיא לידי ושהיא מסתעפת כמו ענפים של עץ, וגם היום אני לא יודע בדיוק איזה רגשות הם שלי ואיזה שלה" (עמוד 48).

"מיום שנולדתי נזקקתי תמיד לאימא שלי כדי לחיות, ונדמה לי שעכשיו זה לא השתנה במיוחד, אלא שעכשיו אימא שלי היא זאת שזקוקה לי, לאבא שלי, לאחותי ולדודה שלי כדי להמשיך להתקיים בעולם הזה בלי גוף, כי במצבה הנוכחי אנחנו מעין תמרורים" (עמוד 52)

"אמא שלי לא הצליחה למות באמת בתוך הראש שלי. אימא שלי מעולם לא מתה לגמרי [...] עד היום אימא שלי ממשיכה לבלבל לי בביצים עד כדי כך שלפעמים אני הולך ומקלל אותה קללות נמרצות ואומר לה שהגיע הזמן שתניח לי, שאני לא רוצה לשמוע אותה עוד, לא אותה ולא את האתיקה המחורבנת שלה" (עמוד 111)

על אביו: "אבא שלי במיוחד הוא מאותם באנשים שגם כשהם לא בבית הם לא מפסיקים לארח לך לחברה במחשבות" (עמוד 127)

**

"לפנות בגוף שני למת נראה לי כמו אחד הדברים המטופשים האלה שמתאימים לאמריקאים, משהו כמו מחזמר על עולם הבא עם המוות הרוקד והשר, משהו שמעורר דחף להקיא"(עמוד 112)

לסיכום. ספר תכשיט ששזור פנינים קטנות.

ביקורות באתר לספרים של אוגו קורניה

אשמח אם תגיבו