סוגיות משפחתיות בעיניים משפטיות - דפנה הקר (ספר עיון)

הוצאת משרד הבטחון

אוניברסיטה המשודרת

2012

הוצאת מודן

171 עמוד

דיני משפחה מאד מעניינים אותי. היום יש צורות רבות של "משפחה". יש את המשפחה ה"מסורתית" אמא+אבא+ילד. יש משפחות חד הוריות – או הורים גרושים או מלתחילה האשה נכנסה להריון בלי שגבר יהיה בטח (הפרייה למשל). אך יש שגם אבות מגדלים ילדים. כמובן בל נשכח את הזוגות החד מיניים שמגדלים ילדים. יש פונדקאות,יש אימוץ,  ויש משהו יחסית חדש – " ילד תחת חוזה". הורים שאינם רוצים לחיות ביחד אך מצד שני רוצים שבחיי הילד יהיו גם אבא וגם אמא ביולוגים.

אז בעצם – מה זאת משפחה? האם זוג ללא ילדים – נקרא משפחה? ואם כן – זוג שחיי ללא נשואין וללא ילדים, גם אז הוא משפחה? מה בעצם עושה את ה"משפחה".

ועוד שאלה – האם המשפחה היא אוטונומיה בפני עצמה? האם לבית המפשט יש זכות או החובה להתערב בעניינים הפנימים? ואם כן – מתי? למשל – אם אני אגנוב מהשכן שלי  זכות המשטרה ובית המשפט להתערב. אך אם הבעל יגנוב מאשתו – האם גם אז יכולה למשטרה ובית המשפט להתערב? סכסוך בין מנהלים בחברה – עניין לבית משפט, אבל מה קורה אם המנהלים הם בני זוג או אחים. אז אולי יש כאן ריב שונה לחלוטין. האם יש להסתכל על נשואין כהתקשרות חוזית בין שני זרים? האם יש לאכוף את החוזה הזה?

פעם ענייני משפחה נדונו בבית המשפט המחוזי, היום יש בית המשפט לענייני משפחה.

התערבות בית המשפט במשפחה באה לידי ביטוי ב 3 משורים – כמכוון התנהגות (אומר מה מותר ומה אסור, פעם למשל מותר היה לבעל להרביץ ולאנוס את אשתו – היום זאת עבירה פלילית) , מיישב סכסוכים וכמחלק משאבים (צינור בין המדינה לאזרח).

לבית הדין הרבני יש "בלעדיות" לנשואין וגירושים . שאר הדברים (מזונות, רכוש, אחזקת ילדים) הם בבעלות בית המשפט האזרחי, אך בעת גירושים, אפשר לכרוך את הכל ביחד, ולכן יש בעצם מערכת משפט כפולה. מה שיוצר את מירוץ הסמכויות. איפה נפתח התיק קודם. אומרים שהגבר מעדיף את בית הדין הרבני ואילו האישה את בית המשפט האזרחי. בעצם נוצר כאן אבסורד יש 2 ערכאות שיפוטיות שדנות באותן הסוגיות. בעצם, גם כאשר בית הדין הרבני דן בסוגיות של רכוש או מזונות, הוא חייב לדון לפי החוק האזרחי. אז מה שונה? הנה 2 דוגמאות – אשה והילדים זכאים למגורים.  מצד אחד רק בבית הדין הרבני האשה תקבל "מדור ספיציפי" כלומר, היא תשאר לגור באותה הדירה והגבר הוא שעוזב. בבית דין האזרחי – אפשר להגיד לאשה "בבקשה קומי עזבי את הדירה הזו וחפשי לך משהו אחר"

דוגמא שנייה – מזונות לילדים. בית דין האזרחי יתחשב ברמת מחייה, חוגים, לבוש ועוד לילד, בית הדין הרבני יכול לחשב את דמי המזונות לילדים כמינימום , כמו דמי מזונות שהיה משלם אברך לאשתו (אין חוגים, אין מחשב אין בילויים).

פרק אחר דן בסוגייה – למה בכלל כדאי להתחתן? אהבה? ממתי התחילו להתחתן בגלל האהבה? עד המאה ה 19, אנשים התחתנו בעיקר על פי בחירת ההורים. יש שיקול כלכלי ברור – החיים ב 2 זולים יותר (תשאלו כל זוג גרוש). לכל צד יש "חישוב" משלו. האשה פגיעה יותר מבחינה כלכלית. היא גם צריכה מישהו שיפרנס אותה ואת הילדים. והגבר, אומנם מרוויח יותר טוב, אך בלי אשה – אין ילדים. כך שהמצב הוא בעצם WIN-WIN .

פרק נוסף בספר הוא – הזכות להינשא. למה בעצם החוק מתערב? למשל למה נערה ת 16 הצריכה רשות בית משפט להינשא? יש מקומות שזוגות חד מיניים יכולים להינשא. בארץ לא. למה החוק אוסר ביגמיה או פוליגמיה. ולפי הדת – אין נשואים בין-דתיים (בין יהודים ומוסלמים למשל).

ואם מתחתנים – אז יש גם זכות להתגרש.

ומה עם הזכות להורות? ויותר מזה – מה עם הזכות לאי-הורות? (אמצעי מניה, "גניבת זרע")

וכאשר מתגרשים – האם יש חשיבות למה שהילדים אומרים? האם יש לשתף אותם בהליכים משפטיים?

ועוד ועוד.

בעיני הספר הוא מאד מעניין ומאד חשוב.

הרבה בעיות משפטיות ועוד יותר בעיות מוסריות

כתוב בשפה מובנת וברורה ביותר

לא רק למשפטנים ועורכי דין
 

על הספר

משפחות גרושות, משפחות חד־מיניות ומשפחות שנוצרו בעזרת טכנולוגיות פריון הן כבר לא מחזה נדיר, והן מבטאות חירות חדשה שיש לגברים ולנשים לעצב את הביוגרפיות המשפחתיות שלהם. במקרים שבהם נוצר קרע משפחתי, או שהמשפחה מבקשת הכרה סימבולית או חומרית מהמדינה, נדרש המשפט לקבוע האם יש לתת לגיטימציה להתארגנות המשפחתית החדשה ולהכריע בסכסוכים המשפחתיים.

ספר זה בוחן כיצד מתמודדת מערכת המשפט בישראל עם התמורות הדרמטיות שעובר מוסד המשפחה. הספר עוסק, בין היתר, במאבקי הכוח בין בתי־המשפט האזרחיים לבין בתי־הדין הדתיים, בזכות להקים משפחה ובחובות ובזכויות בתוך המשפחה ולאחר התפרקותה. ההתבוננות בסוגיות המשפחתיות דרך העיניים המשפטיות מעשירה את הבנתנו בקשר למשפחה ולמשפחתיות במדינת ישראל של ימינו.

 
ד"ר דפנה הקר היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת ל־אביב. היא בעלת תואר ראשון ושני במשפטים ודוקטורט בסוציולוגיה, ומחקריה עוסקים בצומת המפגישה בין משפחתיוּת, משפט ומגדר