רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל מאת של אסקילדסן (ספר)

סמטאות ספרים

סדרת בדיונות 1

מנורווגית: דנה כספי

2011

152  עמוד

חוות-דעת על הספר "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל".

הגם ששנינו כנראה נכחיש את זה, מתקיימת בין ידידי חיליק לביני תחרות סמויה בשאלה מי מבין שנינו מיזנטרופ גדול יותר. מקובל עלינו שלהיות מיזנטרופ איננו בהכרח מחמאה גדולה, אבל אם כבר מוסכם על כולם שזה מה שאתה והם אפילו אומרים זאת עליך שוב ושוב, מוטב לך אם כן להיות הטוב מכולם בתחומך.

כי את הסגן של בר-כוכבא – מקום שני לצורך העניין – איש אינו זוכר.

וכך המשכנו עד היום שבו קראתי את "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל" מאת שֶל אסקילדסן, הסופר הנורבגי בן השמונים. כשקראתי אותו, כולי נפעם מעצמת הכתיבה, מדקות האבחנה, מהציניות הדקיקה אבל קשיחה כמו חוט תיל משוריין או כמו חוט של חכת-דייגים מהמעלה הראשונה, נשארתי פעור-פה ושותק.

בלי מילים נתתי אותו לחיליק ידידי וחיכיתי לתגובה. זו אכן הגיעה אחרי יומיים או שלושה: "אנחנו קטנים", חיליק אמר לי בטלפון. "אנחנו אפסים. שֶל אסקילדסן הוא המאסטר הגדול של כל הזמנים. הוא האבא של המיזנטרופים כולם. אנחנו כלום לידו! ילדים קטנים!"

והוא צדק.

הספר הקטן הזה נעשה לי לתנ"ך של המיזנטרופיה, כזו המהולה בעדינות של תבלין יקר-ערך בתוך תבשיל המילים שעושה את הספר הזה למעדן. חודש אחרי הקריאה, ועדיין אני מלקק את האצבעות. עדיין מתרגש מעצמת החוויה.

בעיני אסקילדסן גאון. במינימליזם ובקווים עדינים הוא מצייר תמונה שהכל נאמר בה. כל מה שצריך הוא לדעת להסתכל. לדעת להקשיב לה. לדעת לקרוא. הוא כותב שירה סינית בפרוזה מערבית, הוא מצייר קליגרפיה במילים. ספריו של אסקילדסן, אגב, אסורים בספריית הכפר שבו הוא מתגורר, ולפי הבנתי זו מחמאה גדולה.

מכיוון שכבר נכתבו כאן קודם חוות-דעת על הספר, לא ארחיב בהיבטים האחרים, תוכן וכו', ואעצור כאן.

מומלץ למיזנטרופים, לאוהבי ספרות טובה, וגם לסתם בני-אדם.

תודה להדי

הדי בן-עמר כתב את הספר הביוגרפיה החולנית של הדי בן עמר

 ביקורות באתר לספרים של של אסקילדסן

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו