בלינדה באואר - מתחת לאדמה (ספר מתח)

מאנגלית: ברוריה בן-ברוך
עורך אחראי: דרור משעני
 עיצוב עטיפה: נועה שניר
 272 עמ'
הוצאת כתר
2011

Blacklands-Belinda Bauer

סטיבן לאם הוא ילד עצוב. הוא חי עם אחיו הקטן, אימו וסבתו, בצל אסון משפחתי אשר קרה שנים רבות לפני שנולד. דודו, אח אימו, נעלם כאשר היה בן שתים עשרה וגופתו לא נמצאה מעולם. סבתו עדיין יושבת ליד החלון ומחכה לשובו. סטיבן, אשר סובל מבדידות וחוסר אהבה אנושית, מאמין כי אם ימצא את גופת דודו, אשר קבורה כנראה באדמת ביצות מקומית בה נמצאו שאר גופות הילדים אשר נרצחו בזמנו על ידי אותו הרוצח, הוא יחזיר את האהבה והרגיעה לבית משפחתו, ואת שמחת החיים אשר אבדה לאימו וסבתו. 

סטיבן פוצח בסדרת חפירות באדמת הביצות, ללא ידעת משפחתו. כאשר הוא מאבד את התקווה, עולה רעיון בראשו. הוא יכתוב מכתב לרוצח אשר עדיין כלוא ויבקש ממנו פרטים על המקום שבו הטמין את הגופה.

באופן מפתיע אכן מצליח סטיבן ליצור קשר עם הרוצח, אבל בתמימותו הרבה, הוא אינו מסוגל להבין שנפל בעצם קורבן לרוצח פדופיל חסר מצפון, אשר מתחיל מצידו, באופן לא מפתיע במיוחד, בהתכתבות שתפתח שרשרת אירועים אכזרית, אשר בה אמור סטיבן לשמש כגיבור העיקרי.

סטיבן נע בין ילדותיות מוחלטת לבין תובנות מבריקות. למשל בעמוד 58, ברגע של יאוש, הוא מוצא את עצמו מזדה לשניה עם הרוצח:

"אין פלא שארנולד אייוורי (הרוצח) עשה את מה שעשה! למה שלא יעשה זאת? איזה חשיבות יש לכך במבט כולל? האם הטיפש אינו דווקא הוא, סטיבן לאם, שמוטרד ממה שקרה למיקרוב אחד ויחיד מכל אלו שנמצאים על נקודה פצפונת בתוך שביבי האור הזערורי? מי שרואה את התמונה הגדולה הוא דווקא אייוורי. אייוורי, שיודע כי ערכם האמיתי של חיי אדם הוא בדיוק אפס. שנטילת חיי אדם חשובה בדיוק כמו אי נטילתם, שהמצפון אינו אלא מחסום שאדם מציב לעצמו בפני ההנאה. שהסבל הוא ענין כה חולף עד שאפשר לענות ולרצוח מיליון ילדים בהרף עין קוסמי אחד"

תובנה אחרת אליה מגיע סטיבן, בעמוד 251, נובעת ברגע מחריד בו הוא נלחם על חייו מול הרוצח:

"מפני שהוא סתם ילד טיפש, טיפש גמור. לא צלף, לא שוטר, אפילו לא מבוגר. הוא שיחק בלהיות מבוגר וזה סוף המשחק. הוא ימות על אדמת הבור בחולצת הטריקו האדומה והטובה שלו עם השם לאם על גבה. ובעיתונים לא יסופר על ניצחונו אלא על מותו, מוות מעורר רחמים וגלמוד וחלש של ילד קטן. מוות שיצמצם את הוויתו לראשי תיבות על מפה ולתמונה ישנה ומטושטשת בעיתון דהוי."

מעבר לפעולותיו ומחשבותיו של סטיבן, אנו נחשפים לאופן חשיבתו של הרוצח אייוורי. אלו קטעים מעבירי צמרמורת, מזעזעים בפשטותם, בצורת חשיבתו של רוצח חסר מצפון אשר מתענג על מעשיו בעבר, ומצפה בקוצר רוח להמשך אותם רציחות עם קורבנות חדשים עתידיים. 

הספר מפתיע באיכותו, כמותחן ראשון של הסופרת. הוא מאוד הזכיר לי את עלילת "הילד האחרון" של ג'ון הארט. בשני הספרים מדובר על עלילת מתח אשר דומה יותר לסיפור משפחתי טרגי ועצוב. בשני הספרים מדובר על שני ילדים אבודים אשר מנסים להחזיר את חייהם לאחר מוות משפחתי אלים.

ספר אשר יותר מאשר מותחן, חושף אותנו בכתיבה מאוד פשטנית ומעודנת, לחייהם העצובים של אותן משפחות, שנשארו בודדות בכאבן לאחר אותו אסון שפקד אותן.

מומלץ. 

תודה לליהי

ביקורות באתר לספרים של  בלינדה באואר

אשמח אם תגיבו