פרי סני - תרנגול פרסי (ספר)

הוצאת אגם.

A Persian Rooster-Pary Sany

374 עמוד-יחד עם הפרק של המתכונים.

תרנגול פרסי הוא סאגה משפחתית שבראשה עומדים איברהים ומולוק לוי. משפחה יהודית באיראן, תקופה הקודמת למהפכה האיסלאמית. 

לזוג יש שלוש בנות, עובדה ששקולה לאסון וטרגדיה משפחתית, בעולם בו לידת בת היא סימן למזל רע וכשפים שחורים.

הספר מוביל אותנו דרך פיתולים משפחתיים עד לעליית המשפחה לארץ ישראל הנכספת.

אם אני צריכה לתאר את הספר במילה אחת, זו תהיה המילה "ציורי". אי אפשר אפילו לתאר את שלל הריחות, הטעמים, הצבעים, וניגון המילים שעוטף כל פרט וכל שורה. מהדף הראשון, נחשפים לשפה מתנגנת, עשירה וכתיבה מיוחדת שלא מכבידה על רצף הקריאה-באופן די בלתי צפוי. 

נסחפתי אל הכתוב כבר מהשורה הראשונה, ללא כל קשיי הסתגלות לצורת הכתיבה שהיא די זרה לי.

מהר מאוד אנו מגלים שהציורית עוטפת מסכת חיים קשה עד כדי בלתי נסבלת. פשעים בתוך המשפחה כמו בגידות, גילוי עריות, פדופילויות, התמכרויות לסמים, שידוכים שגובלים במכירת הבנות, יחס בלתי נסבל למין הנשי בתוספת של מצבי עוני קיצוניים שמובילים להחלטות כמעט בלתי נסבלות לתיאור, כמו מסירת ילדים קטנים ממשפחות עניות, לתפקידי עבדות בבתי העשירים.

מצבים קיצוניים אלו, מגיעים בחוסר איזון מוחלט לחיים המאוד מסורתיים של התרבות היהודית באיראן. מאוד מפתיע לראות מצד אחד אמונה דתית עמוקה, אשר אינה מתאזנת עם החטאים בתוך המשפחה. האדיקות היא כה עמוקה ולא מצליחה להסביר את הבחירה לביצוע חטאים חמורים, שהדת מטיפה כנגדם. 

כאשר קוראים את הכתוב, זה נשמע כמעט הגיוני, אבל בהמשך תהליך הקריאה, כאשר מבינים עד כמה הדת משמעותית בחיי אותה קהילה, לא ברור מדוע בוחרים בני המשפחה וקרוביהם להגיע למצבים כמו בגידות וגילוי עריות. 

הספר מאוד אותנטי, ומתאר באופן מאוד אמיתי את אותה תקופה ואת הקהילה היהודית האיראנית. תרבות זו אשר היתה זרה ובלתי מוכרת לי לחלוטין, הפכה למוחשית כמו סרט, כאילו אני נמצאת שם עם אותה משפחה, ומשתתפת עימם בתהליכי חייהם.

נקודה מקסימה שחייבים לציין היא תיאורי המזון. את הספר הזה קוראים ברעב בלתי נפסק. רצוי מאוד להצטייד במוצרים כמו חצילים, ביצים קשות, יוגורט, בשר בשר, אורז ותבלינים שונים..כי הרעב והתאווה למאכלים אלו יגיע. בסוף הספר יש גם מתכונים שרק המחשבה עליהם מעלה בי שוב את הרעב. 

וכדי שלא אהיה הרעבה היחידה אוסיף מתכון כדי להריץ אתכם למטבח :-), וכדי שתוכלו להתרשם מהציוריות שכל כך מאפיינת את הספר. . עמוד 364:

דיזי. מרק צהוב סמיך. האוכל האהוב על איברהים.

דיזי הוא מאכל עתיק יומין של עניים. הם אספו או קיבלו את שאריות חלקי הבשר או הכבש, כמו שומן רב, או נתחי בשר קשים במיוחד, ובישלו אותם עם הרבה כורכות כדי להסוות את טעמו של הבשר. הם דחפו פיסות לחם בתוך מלחת המרק החם-תלית-ובכך הגדילו את כמות המזון שלהם. לימים שדרגו את נתחי הבשר, ואוכל עניים היה לאורח כבוד על שולחן אנשים רבים ואהוב על הבריות. מתאים לימים קרים של חורף מתחת לשמיכת הכורסי.

מה צריך?

חצי קג' בשר כבש או בקר. 250 גרם או יותר שומן חי. 200 גרם גרגרי חומוס. 200 גרם שעועית לבנה. 2 בצלים גדולים קצוצים דק. 4-3 גזרים. 4-3 תפוחי אדמה לא גדולים עם הקליפה. עגבנייה אחת שלמה.

מה עושים?

משרים כרגיל את החומוס והשעועית כמה שעות מראש, ומחליפים את המים כמה שיותר. אתם כבר יודעים למה. הגזים!!!. מכניסים את כל המצרכים לתוך מים המכסים את התכולה, ומביאים לרתיחה. מעבירים לאש קטנה ונמוכה ומבשלים-ומבשלים עד שהבשר רך, מחייך ונותן את ריחו הטוב בבית. פועלי בניין ועובדי כפיים בישלו את האוכל על כיריים מאולתרים וזרדים בוערים. בימינו מבשלים את המאכל הטעים הזה כמעט בלי שומן, על אש נמוכה, ולהבה קטנה לזמן ארוך. כל מאכל שמתבשל על אש נמוכה ולזמן רב, טעמו הולך ומשתפר כי: "מתבשל במיץ של עצמו". את המרק עצמו מגישים בנפרד עם מעט קטניות, גזר והעגבנייה. את תפוחי האדמה מקלפים ומועכים עם שאר הקטניות, הבשר, השומן והגזר. זהו "גושתה כובידה"-בשר מעוך טעים מאוד אך אין לו צורה נעימה לעין.....אוכל מורכב, טעים ועממי. מתאים כצידה לדרך בנסיעות. מוגש עם מגש עשבי מאכל וללא אורז.

מי שרוצה עוד מתכונים יצטרך לקרוא את הספר :). 

מומלץ בחום!

תודה לליהי

אשמח אם תגיבו