אחת שאלתי - משה אופיר (ספר)

אחת שאלתי     מאת: משה אופיר

ידיעות אחרונות - ספרי חמד

2012 

359 עמ'

לאדם מאמין יש בדרך כלל רק אלוהים אחד, לעיתים גם הוא מתפתה להאחז באלוהויות כוזבות (אלוהי היופי, אלוהי הכסף, אלוהי האהבה . . .), כשהוא משכנע את עצמו, כמו כולנו, באמיתות קיומם. אבל מה קורה לאדם מאמין משהוא מגלה בוקר אחד שאין אלוהים, האם יקים תחתיו מלכויות שנות לאלילים או שמא ניתן לחיות ללא אלוהים?

אינני יודעת מיהו משה אופיר, בחרתי לכתוב את הסקירה שלי ללא גישה למחשב. המציאות הישראלית שהוא מתאר בספר תואמת את זו שגדלתי והתבגרתי לתוכה. מצד שני, הוא חוזר ומרמז בסופו של הספר שנטל לעצמו חירות סופרים בבריאת דמותו הספרותית, כך שייתכן כי מדובר בבחור צעיר או מבוגר יותר מדמותו הספרותית, המתאר את העולם כפי שנדמה לו שחווה בן הדור של גיברו. קשה לי להפריד את הסקרנות באשר לעובדות הנכונות הנוגעות לחיי המחבר, משום שהרגשה איתה סיימתי את הקריאה, הייתה כי הדיון באמונה מכל קצותיה נעשה בצורה שנדמה שהיא לפחות, משקפת את המציאות כפי שנתקיימה בחיי המחבר.

סתגלן, היה מכנה את עצמו ענר ק. גיבור הספר. סתגלן, על שום יכולותו להשתלב בכל סביבה אליה הוא מגיע, עד כי הוא נדמה כחלק בלתי נפרד ממנה מאז ומתמיד.

בעקבות אהבה ילדותית נכזבת, הוא מחליט לעבור מבית הספר הממלכתי דתי בו למד, לבית ספר דתי יותר בו לומדים בנים בלבד, משם קצרה הדרך למעבר ללימודים בישיבה חרדית. כילד אינו מסביר לעצמו את הסיבות לכך. כהרגלו בקודש, הוא עושה הכל על מנת להשתלב במסגרת הזו, עד כי נדמה כי היה חלק ממנה מאז ומעולם.

לצד סיפור העלילה, המתאר את ילדותו והתבגרותו של ענר, מלווה את ההתרחשויות קולו של הגיבור הבוגר, המספר את סיפורו. לצד תיאורם של החיים מנקודת ההשקפה האופיינית לו לאדם בכל גיל וגיל, הוא בוחן אותם ממרחק הזמן והתובנות שהוא מביא עימו, מציג את השניות הקבועה המלווה את חייו. משווה את העולם החילוני לדתי ולהיפך, שניהם כאחד יוצאים חסרים.

אני מניחה שחלק מחווית הקריאה של אדם בספר נעוץ במידת החיבור שלו לתוכנו. זו יכולה לנוע מהזדהות מוחלטת,  לסקרנות על כך שהגיבור רחוק ממנו מרחק רב כל כך שהוא מתקשה להבין את מניעיו. במקרה הנוכחי ההתפעמות שלי מן הספר נוטה לקצה הראשון. היכולת להזדהות עם משחק האמונה שמעסיק את המחבר כל חייו, משחק שהוא מוכן לזנוח לפרק זמן מוגבל על מנת לנסות לברוא לו אלוהות חדשה משמתה הישנה, אלוהות של אהבה. נדמה גם שזהו החלק החלש יותר בספר שכמו נתפר בתפרים גסים על מנת לזרז את גימורו. הייתי מעדיפה שהספר יסתיים הרבה יותר מוקדם, ולו משום שנדמה שסיומו נכתב במועד אחר, הרחוק גם תודעתית מלב ליבה של העלילה.

המחבר שרואה שאינו יכול לסיים את ספרו באמירה ברורה, שאולי כחלק מחיבוטיה של נפש המטילה ספק כל חייה אינה אפשרית, מסייג עם סיומו את כל מה שנאמר בו, חותר תחת אמינות הדמות המלווה את הקורא גם ברגעים הקוהרנטיים פחות בסיפור.

האם זה משנה מי האדם העומד מאחורי הספר? האם היה לו, או יש לו רקע דתי? האם מדובר בעלם חמודות או בגבר בא בימים? כשספרות טובה, נדמה שהיא מתעלה מעל הצורך להבין את הרקע לכתיבתה, המילים מדברות בעד עצמן. מכיוון שלא לי ניתנה החכמה לשפוט מהי ספרות טובה, אני מחפשת תמיד משהו לגמרי אישי ושלי בחווית הקריאה שלי, נדמה לי שהיכרות עם משהו מדמות המחבר במציאות, תצליח להבהיר היבטים שונים בספר, שלפחות אותי מסקרנים.

אני מניחה שעבור המתחבטים בנושא האמונה, מדובר בספר מרתק שעיקר כוחו הוא הדיון שחלקנו עורכים עם עצמנו באשר למשמעות הקיום בעולם בו האלוהים קרס ולא הצלחנו להקים לו חלופה. באשר לאחרים, הספר בעל עלילה, העוסקת באהבה, במשפחה, בחיפוש דרך.. כל אדם יכול למצוא לו נקודת חיבור כלשהי שתהא נקודת האחיזה שתוביל אותו במהלך הקריאה. יש בי סקרנות רבה להתוודע לכתיבתו של המחבר בעתיד.

חיפשתי משהו שיצליח להעביר את מה שמצאתי בספר.נדמה לי שאין שיר מתאים יותר, ביצוע מדויק יותר, שיש בו התרסה בו זמנית כנגד האלוהים והאהבה ....