עמבה דיז`ון - דורון חכם (ספר)

עמבה דיז'ון
מאת דורון חכם
הוצאת ידיעות אחרונות
413 עמודים
2012

הוצאת פן

סקירה:

יש לי רגישות, חולשה, סקרנות בלתי ניתנת לסיפוק, לכל טקסט, סיפור, או מה שבא מארץ הפרת והחידקל.
במיוחד מסקרנים אותי, סופרים שטבלו אי פעם במימי החידקל, או שכמוני, שמעו סיפורי אבות על הנהר הזה.
מודה. קבל עם ועדה.
וחוץ מזה, בנים ובנות להורים יוצאי עיראק חביבים עלי במיוחד, כי אני חשה שיש בינינו איזו שותפות גורל ושפה משותפת, שזר לא יבין. לדוגמה, לא משנה כמה פעמים אני אקדים ואומר שהחולצה שלי "בצבע חרדל", אחים שלי יגידו שהיא "בצבע עמבה". קללות וברכות תמיד יאמרו בערבית ולפעמים אפילו תפילות. ככה זה.

טוב, עכשיו תגידו שאני "משוחדת" ואני אענה, "ומי לא??"

האמת, אני מודה שדורון חכם והעמבה שלו הרסו אותי מצחוק, אבל קודם הייתי צריכה להצטמרר ולצלוח את שני הפרקים הראשונים ואחר כך להתבאס.
גם ל"לחם" גיבורו של דורון חכם, יש מכונית "בצבע עמבה" וכשהוא מקלל, הוא מקלל בערבית.
יש לאבא שלו חבר שקוראים לו "מנשי" והוא עובד ב"אפנת מאדים" ואם אתם בדרככם לבליינד דייט בשכם, או לריאיון עבודה בביטוח לאומי, אופנת מאדים זה המקום לרכוש בו בגדים.
ולמרות זאת, יש לא מעט הבדלים בינינו. למשל, שניצלים אני אוכלת בבית. אצל אמא שלי אני מעדיפה לאכול קובה, טביט, סמבוסק, או ע'רוק.
לחכם עברית עשירה, רהוטה ושפה מושחזת וחדה כתער. הוא כותב בהומור, בציניות ובבוטות רבה ומתבל בערבית עסיסית. אין ספק, הוא מוכשר מאוד. מצאתי את עצמי צוחקת בלי בושה, מהנהנת בהסכמה, נבוכה מעוד אמירה בוטה, הלומה מאיזו פרה קדושה שחוטה ולפעמים  מצטמררת מגועל ובכל זאת, התאכזבתי.
ככל שהופכים בדפים הסיפור לאט לאט מאבד גובה והופך ל"טלנובלה" בצבע עמבה.
כדרכן של טלנובלות, הן לא אמינות ואין בהן שום היגיון. עמבה דיז'ון, דרמה פנטזיונרית, סוחטת דמעות. יש לו אומץ לדורון חכם לכתוב ככה. מי שמכיר את התרבות העיראקית , אפילו מעט, לא ישתכנע!
ואני טוענת, שגם בדיה צריכה להיות אמינה.
עצמון עו"ד צעיר, תל אביבי ועיראקי מחליט יום אחד להחליף את שמו ל"לחם", לאחר שהוא קורא כתבה על אב שנקלע לבקתה עם בתו, בעיצומה של סערת שלגים, ומאכיל אותה בבשרו, כדי שלא תגווע ברעב.  מאותו יום הוא כבר לא יהיה עצמון, שחושב בעיקר על עצמו, אלא "לחם" שחושב גם על אחרים. משהו מהרוח הזו אחז בו, בדיוק שהגיע אימייל מוזר, עם בקשה לעזרה "אחי תציל אותי". עצמון ודאי היה מתעלם, אבל "לחם" מחליט לענות ומכאן העלילה הולכת ומסתבכת וסוחפת לתוכה את כל המשפחה. את יגל אחיו, את אביו אברם, את אמו קלרה, שאפילו שמלת הכספומט עם החריץ לאורך הציצי לא מצילה אותה, מהגורל שמצפה לה... גם לולו המכשפה, שיודעת סוד אחד, או שניים ואפילו קללה, לא מצליחה הפעם לשמור על איפוק.
כמובן שהמענה לאימייל גורר אחריו, הסתבכות נוספת ובלתי צפויה עם שרותי הביטחון.
בנתיים בעיראק, דאוד מאבד בבת אחת שתי אחיות תאומות, שגידל כאילו היו בנותיו, בהפגזה ציונית, הוא נשאר לבדו. גם אביו ואמו, נטשו אותו לפני שנים. הוא מגלה פתאום שהוא בעצם לא הוא. אז מי הוא? והיכן הוריו האמתיים?
וכמו בכל דרמה טובה, אפילו אם היא בצבע עמבה, יש גם אהבה, בגידה, נטישה וסקס.

אני, הכי הכי התרגשתי והזדהתי עם ה"תודות", שכתב חכם בפתיח הספר:

"ספר זה מוקדש לשני אנשים, שמעולם לא התעניינו בקדושה או הקדשה. אבי אברהם חכם, שעלה לבדו מעיראק כנער חסר כל, ובעמל כפיו רכש את השכלתו ומקצועו, פירנס וביסס משפחות ועדיין....אמי, אורה חכם, אשת חיל המעשה והחינוך, מנהיגה מבטן, שמשמשת לי ולרבים מצפן ומורה דרך..שניכם, שייכים לדור שנטע את העצים ואילו אני במידה רבה, עד היום, חוסה בצילם ואוכל מפריים..." מקסים ומעורר כבוד!!
  
הספר נחמד, קולח, מבדח, לעתים אף מותח, אבל אני מודה שציפיתי ליותר.

ולדורון חכם אני אומרת, מה שאמא שלי תמיד אומרת: "חאד ו עין".
מחכה לספר הבא!!

כריכה:

מענה תמים לדואר אלקטרוני מוביל משפטן צעיר להסתבכות עם שירותי הביטחון ולחשיפת העבר האפל והטרגי הרודף את משפחתו.

העלילה מתרחשת בשלהי המאה הקודמת בתל אביב ובעיראק לסירוגין, וקושרת בין אירועים דרמטיים - מנת חלקה של שארית הפלֵטה של הקהילה היהודית בבגדד בשנות השבעים - לבין חייה הסוערים של תל אביב. בדרך מפותלת, מרתקת ומפתיעה מתוארים קורותיהם של לחם, עורך דין ורווק תל אביבי, ושל דאוד, צעיר בגדדי חצי-יהודי. יחד עם הקורא ועם יתר הדמויות בספר הם חווים טלטלות רגשיות לצד אתנחתאות משעשעות.

בסגנון מקורי ומרענן בוחן המחבר שאלות נוקבות המעסיקות את החברה המודרנית, כמו גם היבטים פסיכולוגיים ומוסריים של קשרי דם, ומזמין את הקורא לשחוט פרות קדושות שחִצי סאטירה ננעצו בהן. לבד מעלילתו הסוחפת, הספר מהווה מסמך אנושי אמיץ שמנער את הקורא ומזמין אותו לתור ולתהות על המתרחש סביבו.

דורון חכם נולד בישראל בשנת 1966 . הוא מתגורר בתל אביב עם רעייתו ובתו הקטנה. עמבה דיז'ון הוא הרומן הראשון שכתב. הוא נוצר במהלך שנות שבתון שבהן סגר את משרד עורכי הדין המצליח שבבעלותו ויצא לממש את אהבתו לגלים ולרוח בגלישה בחופי הוואי. כיום עוסק בייעוץ משפטי, בפעילות התנדבותית למען הסביבה, בגלישה בים ובכתיבת ספרו השני.        

תודה לדורית