רחל טלשיר - השיטה הסודית (ספר)

השיטה הסודית

מאת רחל טלשיר

הוצאת כתר
2012 

100 כללים פשוטים לאכילה בריאה

 עורכת: תמי ליטני
איורים: עמוס בידרמן
עיצוב עטיפה: ענבל ראובן ואודי גודשטיי
 222 עמ'
הוצאת כתר

המירוץ למיליון בריאות

אין ספק שמאז שאני אמא, קצת השתבשה דעתי בנוגע לבחירת חלק מהמזון שהכנסתי הביתה בשנים האחרונות. האמת היא שלמרות כל הידע שיש לי כיום על תזונה, קצת התבלבלתי מכל השפע המוצע ורציתי להתנסות, לטעום, לבדוק האם מתאים לי למשל לקנות ירקות אורגניים, האם הפסטה המלאה אכן טובה יותר מהדורום הרגילה...ועוד ועוד והכל כדי שהילד יקבל את הטוב ביותר (אני מניחה שזה הדהוד של מה שקרה לפני שבעים שנה..). ואיכשהוא, אני מוצאת אותו מנשנש לא את התפוח הפינק ליידי היפייפה והטעים אלא את השוקולד של סבא וסבתא כבר יומיים רצוף. מנסה לא להגביל אותו כי ממילא זה מאבק בין ביבי לשרה (נחשו מי זה מי). ממילא השוקולד ייגמר מתישהו ולא יהיה אחר בקרוב אבל תוהה האם ואיפה טעיתי? האם לחלוטין עליי להגביל את המתוקים בבית ולהצניע אותם לגמרי...אני לא חושבת. אבל חוששת מאוד שהקטנצ'יק שלי אוכל יותר מדי סוכר על פני אוכל מזין -ואני אחראית לכך...אין לי תשובות חד משמעיות בנוגע לממתקים בכל אופן.

אני בעצמי שיניתי מאוד את התזונה שלי, כפי הסיפור הבא:  כמעט תשע שנים חלפו מאז שהתחלתי ללמוד רפואה סינית. בתקופה ההיא עוד סבלתי ממיגרנות שהתחילו בקטנה בגיל תשע והלכו והתחזקו לאורך השנים, עניין שהביא אותי לעשות גם כמה סריקות MRI ובאין ממצאים פשוט התרגלתי לעובדה שיש לי כמה פעמים בשבוע כאבים קשים, והתרגלתי לקחת המון כדורי נורופן. עד שבגיל 22 יום אחד הבנתי שזה קצת לא נורמלי להאביס את הכבד שלי בכמויות אדירות של התרופה הזו, ושאי אפשר כבר עם הכאבים האלה. בשנה הראשונה של הלימודים התחלתי לעבור טיפול בדיקור סיני, ומה שמגוחך הוא שהגעתי לטיפול בסקפטיות גמורה ששום דבר לא יכול לעזור לי אבל אין לי מה להפסיד (כן כן... אז חשבתי שדיקור זה סתם שטויות במיץ). במהלך החודשים בהם עברתי שטיפת מח תזונתית בלימודים- לא יכלתי שלא לשנות משהו בהרגלי התזונה התמימים שלי. ובתמימותי, לא חשבתי שהתזונה כל כך משפיעה על הבריאות, ואם כבר אז כל קרואסון איכותי שנכנס לבטן משמח אותי או לשתות כוס חלב כי זה טעים אז מה רע?

השינוי שלי היה קיצוני דאז- הפסקתי כמעט לחלוטין לאכול לחם, הפסקתי עם כל מוצרי החלב, הפסקתי לשתות קולה והפסקתי להמתיק את המשקאות החמים ומאוחר יותר גם הפחתתי מאוד עם הנס-קפה. תוך שנה ולאחריה שמתי לב שירדתי כמה קילו (מיותרים מסתבר), הפסיקו לי האלרגיות (לקרדית האבק אם אתם מתעקשים לדעת..) והצינון המתמיד התפוגג לו, הרגשתי יותר טוב כללית (טוב, לא אגיד שרצתי בגבעות אוסטריה ושרתי להרים המושלגים אבל כן הסרתי עול) ולאורך טיפולי הדיקור, המיגרנות- שבצורה עיקשת כאבו תמיד רק בצד ימין לפתע עברו לצד שמאל ועם הזמן ירדו משמעותית בתדירות שלהם עד שלא הייתי צריכה כמעט להשתמש בנורופן. ושוב, בתמימות נפעמתי לאור השינוי החד... ואז נשברה התמימות היפה והתחיל סוג של מרדף אחרי חיי בריאות לאור כל הידע הנצבר, משהו שנע בין רגשות אשם יהודיות לבין הנאה ילדותית בכל הנוגע לאכילת דבר שאינו מזין (למשל... סופגניה של רולדין). היום אני מודעת מאוד לתזונה בריאה אבל מיישמת מהידע שלי בערך שמינית, כך שטכנית אני עדיין צרכנית קבועה (שלא לומר מכורה) של מאכלים שאינם מביאים למערכת העיכול שלי הרבה נחת- כלומר הם אינם מזינים וגם מצטברים להם אט אט בכלי הדם שלי שאותם אני לא רואה אבל עכשיו בגיל 30 פלוס, אני מסתכלת על הבן שלי שכולו גוש של צעירות ורעננות ומבינה שאני כבר מזמן כבר לא עורקיק נקי לגמרי.

הצרה שלי היא שבחיים שהמירוץ אחר הזמן מביא אותי לא להסתובב בשוק וללקט פירות כמו כיפה אדומה אלא לשערי הסופרמרקט, ברור, הפתרון לכל הבעיות- ודוקא בסופר כמה שאני מנסה למלא עגלתי בירקות ופירות, תמיד מגיע שאר הסופר המלא בכל טוב גלוטני, וכך מגיעים למטבחי הנשנושים "חסרי הישע" כקרקרים, קורנפלקס משיבולת שועל, ובייגלאך. ועוד ענין הוא שבסניפי חנויות הטבע שקיימות כבר ברוב הסופרים הגדולים אפשר למצוא הרבה מתעשיית הבריאות הפורחת, ולא רק שזה מבלבל אלא גם נשאלת השאלה למה צריך את כל זה. אדבר בשם עצמי: זה להיות בין הפטיש לסדן- זה לצרוך הרבה יותר ממה שצריך על חשבון דברים שכן צריך ואז לצרוך את מה שחסר בכדורים פלוס עוד כל מיני חומרים טבעיים כדי לנקות רעלים מהגוף, כי אני לא מסוגלת לוותר עדיין על כל מיני מאכלים שאני אוהבת אבל מצד שני רוצה להיות בריאה. לפעמים אוכלת טוסט גבינה צהובה ומאפים ולוקחת לפעמים כנגד פרו-ביוטיקה. חלק מהדברים פשוט מעניינים אותי מאוד מבחינת התנסות טיפולית... ויוצא שאני מוציאה כסף על כל המוצרים הללו, כשבעצם אני יכולה לחסוך לעצמי הכל ולהסתפק בירקות, דגנים קטניות וקצת פירות בלי כל הלחמים, המאפים, הסוכר, הגבינות הצהובות, הבשר והעוף. על הדיון של האם בשר הוא חיוני אפשר להתווכח הרבה- הרי יש מיליארד סינים שאוכלים בשר (ועוד כל מיני חיות ו-דברים..) ויש מיליארד הודים שחלק גדול מהם צמחוני ולכל התרבויות הללו יש תחלואות כאלה או אחרות... 

השבוע רכשתי את הספר החדש "השיטה הסודית" של העיתונאית המוכשרת והחריפה רחל טלשיר, שמסקרנת אותי דמותה  והמסע האישי שעברה בעקבות הכתיבה והידע העצום שלה בכתבות ב"הארץ" על תרבות הצריכה ועל תזונה. הכתבות שלה מעמיקות, חריפות, קיצוניות, ונעות בין רכות ובין השתלחות עם הומור אשר גורמות לי לבלוע רוק- כי לא פשוט לקרוא חלק מהתוכן אבל היא מתמודדת יפה עם התפקיד הלא פשוט הזה של לומר את מה שרובנו לא ממש רוצים לשמוע. למה שארצה לשמוע שהשניצל שלי מזיק לא רק לי אלא גם לעולם כולו? למה שארצה בעצם לשמוע שרוב הדברים שאני אוהבת מזיקים? אז כנראה שיש דברים בגו, לפעמים היא מדברת לי ישר לתוך הוריד.

ודוקא הופתעתי להבין את השורה התחתונה שלה: עצרו והסתכלו סביבכם, התבוננו בשפע (ובמבצעים 2 פלוס אחד...) שיש לנו בכל קניון וסופרמרקט, אין חדש תחת השמש- לימדו קצת מאיפה בא האוכל מהעגבניה ועד השניצל שאתם קונים, אל תקבלו כל דבר כמובן מאליו. הסופרמרקט של היום זה בהחלט לא הסופרמרקט של לפני 30 שנה.

לכאורה הספר הזה מעורר במבט ראשון תחושה של "נו, עוד ספר של אוכל בריא", אבל זה ספר שמכיל בתוכו פחות מתכונים והרבה יותר דעות מרשמים וחוויות מעניינות למדי של אנשים שעברו תהליך של ניסוי ותהייה. הכללים שרשומים שם אמנם פשוטים (כן, באמת פשוט לשתות מיץ עשב חיטה כל יום..), אבל קיים מרחק ארוך שנראה אפילו בלתי ניתן להשגה בין הרצון ליישם אותם ועד לצורך האמיתי ליישום בעיקר בגלל שבן אדם ממוצע בארץ חושב שמוצרי חלב זה בריא ומזין, ויש ערכים בארץ שהם כל כך חזקים עד כי לוקח שנים של תהליכים בכדי להתנער קצת מהמוסכמות. על אף הכל כן התחברתי להקדמה שלה המשמעותית מאוד...אני מרגישה שגופי מאותת לי :בובה, אנחנו לא נהיות צעירות יותר. הגוף אומר לי "בבקשה תשקיעי בי קצת יותר..זה נכון שהעוגה הזו נראית ממש טעימה אבל אפשר להסתפק בחתיכה קטנה יותר או אולי אפילו להחליף את המתוק בגרון באיזה מיץ תפוחים סחוט טבעי". 

הגישה שלי היא שלא חייבים להיות קיצוניים בשום דבר, ושנפש בריאה בגוף בריא, אבל בזמן האחרון לאחר התבוננות ארוכה -עדיין יש לי עוד מה ללמוד ולהתנסות מבחינת התזונה שלי ושל בני ביתי ועל אחת כמה וכמה בימים של שפע כזה שלא היה בארצנו בעשורים קודמים; לא פשוט בכלל לעשות שינוי כשאני רגילה לנשנש בייגלאך ולא איזה פרי או ירק. על כל פנים, אני מתכוונת לנסות כמה דברים שרחל טלשיר מציעה, כמו המיצים הירוקים...מה שבטוח זו תהיה חוויה....והטריגר הוא לשפר את מראה העור, להרגיש ולהיראות טוב, לחסוך עגמת נפש וגוף בעתיד ו....שהילד שלי לא יאכל כל כך הרבה ממתקים! המשך אולי יבוא... 

תודה לשרון

 ביקורות באתר לספרים של רחל טלשיר


אשמח אם תגיבו