בן מקנטייר - מבצע קציצה (ספר עיון)

בין תמונה בשחור לבן לתמונה רב מימדית

בשנת  1953 יצא לאור אחד מרבי המכר המוצלחים ביותר שנכתבו בעקבות מלחמת העולם השניה.יאן מונטגיו, משפטן ואיש מודיעין בריטי פירסם את "האיש שלא היה" סיפורו של מבצע ההונאה בו "שכנעו" הבריטים את הגרמנים לאחר כיבוש צפון אפריקה בתחילת 1943 כי יעדם הבא – הוא פלישה ליוון שבמזרח הים התיכון ובמקביל לאי סרדיניה שבמערבו. מבצע ההטעיה כלל נטישת גופה של קצין נחתים בשם  וויליאם מרטין שנהרג כביכול בהתרסקות מטוסו לא הרחק מחופי ספרד ושנשא על גופו מסמכים המעידים כי הפלישה המתקרבת מכוונת ליעדים אלו. הספרדים, הספיקו להעביר לידי המודיעין הגרמני את המסמכים והם העבירו הלאה את המסמכים לברלין שם אימץ הפיקוד העליון את ההנחה כי הפלישה מיועדת ליעדים אלו . בפועל, נחתו בעלות הברית בסיציליה, כשהגרמנים משוכנעים כי מדובר רק בהתקפת הסחה. הספר זכה להצלחה מסחררת, תורגם לשפות רבות ואף שימש כבסיס לסרט הוליוודי מוצלח שהופק ב1956.

העלילה כולה שבה ותוארה בספרו של העיתונאי בן מקינטייר "מבצע קציצה". למרות העובדה שהעלילה פורסמה כבר לפני קרוב ל 60 שנה – הקריאה מרתקת ומאתגרת. בניגוד ל"איש שלא היה" שנכתב על ידי אחד מהמוחות היצירתיים שהגו את הרעיון, מביא "מבצע קציצה" את הסיפור האמיתי. מפרספקטיבה של חצי מאה שחלפה מאז נכתב "האיש שלא היה" ניתן להבחין גם בחסרונותיו: הספר כתוב כפירסום יחצני לחכמתם ופיקחותם של קציני המודיעין של הוד מלכותו לעומת טיפשותם הממארת של יריביהם הגרמנים. המציאות, כמו תמיד הייתה מורכבת יותר.

 "האיש שלא היה" ושזהותו סבר מונטגיו לעולם לא תיחשף היה דררחוב (homeless   בלע"ז) בשם גלידנר מייקל. גופתו, "הוחרמה" בידי אנשיו של מונטגיו והחשש לחשיפת זהותו האמיתית היה החשש לחשיפת מעשים פליליים שנעשו בצידוק בטחוני בימי מלחמה. מונטגיו, לטענת מקינטייר , שיקר ביודעין ב"איש שלא היה" כאשר טען שהגופה הייתה כזו של בן למשפחת אצולה שנפטר מדלקת ריאות, ושמשפחתו הסכימה "לנדב" את גופתו בכדי לתרום למאמץ האנגלי למיגור גרמניה הנאצית. הוא בחר גם להסתיר את כל הכשלים הקטנים של "מבצע קציצה" שרק מזל עיוור או השגחה שמימית לא הביא לחשיפה של המבצע כולו ולאסון קולוסאלי בו מתנפצת הפלישה לסיציליה אל חומת אש והפצצות של מדינות הציר המחופרות בחוף. כך בדיוק היה גורלה של הפשיטה על דיאפ שבצרפת חודשים ספורים קודם לכן. המרחק שבין הצלחה וכשלון היה קטן בהרבה מהרושם המתואר ב"איש שלא היה". ההבדל המרכזי שבין "האיש שלא היה"  יציר כפיו של מונטגיו לבין "מבצע קציצה"  הוא ההבדל שבין תמונה בשחור לבן , מקוטבת בין שני גוונים מובילים ובין "טובים וחכמים" (הבריטים) ובין "רעים וטיפשים" (הגרמנים")  ובין תמונה רב ממדית. "האיש שלא היה" עם הליטוש שבו מסתפק בשירטוט מקוטב של קווים מהוקצעים מדי, בעוד ש"מצבע קציצה" מביא אתה סיפור האמיתי על כל זוויותיו שבו באופן טבעי המציאות מורכבת הרבה יותר. מעלילת "מבצע קציצה" לא הושמטו כל ה"שריטות" בתיכנון התוכנית המהוקצעת וכל אותן נקודות שיכלו להביא את הגרמנים למסקנה כי בפניהם מבצע הונאה ולא מזל המשחק לידם. המציאות כך מסתבר – טובה ומעניינת בהרבה מאשר הדרך בה מבקשים לתאר אותה אלו שיזמו אותה ופיקדו על ביצועה.

תודה לקובי

יעקב סגל הינו עורך דין המתמחה בדיני משפחה, משפט פלילי ומשפט פסיכיאטרי

ביקורות באתר לספרים של בן מקנטייר

הספר באתר ההוצאה

 אשמח אם תגיבו