סוקרות וממליצות : סבתא ציפי ושקד (בת 7).

בחרתי את הספר לשקד, בגלל שהיה כתוב על הכריכה: "הרפתקאותיה של ילדה מצחיקה בהחלט".
לא טעיתי. התחלנו בקריאת הספר ביחד וצחוקה המתגלגל של שקד נשמע בכל הבית ושאר הנכדים, התאספו לשמוע.
כך קראנו את הפרק הראשון.
ומה היה כל כך מצחיק?
הספר מתחיל כך:
"קוראים לי נעם. אבא קורא לי נוש-נוש, רוני אחותי הגדולה קוראת לי: "אוי אני חולה עליך" ואני מביאה לה טישו ומאחלת לה להיות בריאה", עמ' 9.
שקד קראה זאת שוב ושוב וצחקה והצחיקה את כולנו. גם היום חזרה והציגה לי קטע זה ועוד קטעים מן הספר.
בערב, לפני שבוע, היא לקחה את הספר הביתה והיום הייתי אצלם וסיימנו לקרוא אותו יחד.
לא לפני ששקד סיפרה לי את ההתרחשויות והראתה לי את האיורים היפים והמתאימים.

נוש-נוש אוהבת את אחותה הגדולה רוני, את אביה, ובעצם את כולם, אבל לפעמים החיים שלה מסתבכים כמו התלתלים שלה, כשהיא קמה בבוקר.

למשל כשהם יוצאים לנופש. הם מוצאים בצפון הארץ, קרוב לצימר שלהם חתולים והם מטפלים בהם. מי משקיעה בהם הכי הרבה? נוש-נוש. הם נחמדים ומתוקים. אך מה לעשות ויום אחד כשנוש-נוש מאכילה את החתולה, החתולה אוכלת לה גם את היד, כלומר:
נושכת אותה. כל המשפחה חייבת לחזור מן החופשה בגלל זה, כי נוש-נוש צריכה לקבל זריקות. אבא אומר: אם נמצא את החתולה ונמסור אותה למטפלים בחיות מטעם משרד הבריאות, נוש-נוש לא תצטרך לקבל זריקות ולא נצטרך לחזור.

הילדים הולכים לחפש את החתולה ומוצאים אתה, אבל אז מסבירה רוני לנוש-נוש מה יעשו לחתולה הזו. פשוט ירדימו אותה. רוני גם מסבירה מה זה.

ואז נוש-נוש מקבלת את ההחלטה, ועושה את עצמה, שאינה יכולה למצוא את החתולה, והיא מעדיפה שיתנו לה זריקות. כך חוזרים כולם הביתה.

בכל קטע, עצוב או שמח אנו צוחקים מן ההסברים של נוש- נוש.

למשל, כשאמא של נוש-נוש רואה יום אחד, שפניה מלוכלכות, היא מכניסה את אצבעה שלה לפה ועם הרוק היא "מנקה" את פניה
של הילדה. הילדה מסבירה לקוראים, שהיא למדה שבאצבע יש תמיד חיידקים, אז למה להכניס אותה לפה, ועם החיידקים גם של הפה וגם של האצבע "לנקות" לה, לנוש-נוש את הפנים? אפשר לא לצחוק ? ולסיכום היא אומרת: "מה אמא רוצה שאני אהיה זמרת רוק?" (עמ' 40).

תוך כדי כך, ששקד סיפרה לי את הסיפור, שמעתי שהיא משתמשת במלים יפות במיוחד. שאלתי מאין היא מכירה את המלים, והיא הצביעה על דבר יפה בספר: בכל פרק בסופו יש מלון קצר למושגים.  

בקיצור...שקד ואני אהבנו מאוד את הספר.

פתחתי לקרוא על הסופר באינטרנט, ומסתבר שהוא האב של נוש-נוש באמת ויש לו ולרעייתו 3 ילדים, אך הם גידלו את ילדיהם עם עוד 15 ילדי אומנה. הדבר אכן מוזכר גם בספר. אושי גרוס, האב הוא שחקן, בדרן, זמר וסופר. הוא מופיע עם ההצגה:"אין דבר כזה ילד רע". הוא כתב 3 ספרי ילדים.
לקראת סוף הספר נוכחתי שמדובר בסופר דתי. מתוארת התפילה בגן הילדים, יש סיפור מצד הגננת על רב ואדם שנמצא בתהליך גיור, וכן מוזכרת  "ברכת המזון" שאומרים אחרי הארוחה.  
הפרק הזה יפה, אבל אולי לא כל כך מתאים לספר גם בגלל תכניו.
כעת הבנתי שהוצאת הספרים היא אכן דתית, כפי ששיערתי לפי שמה.

אני ממליצה מאוד, יחד עם שקד, על הספר.