רצח בנות זוג בישראל - ארנון אדלשטיין (ספר)

אנטומיה של אלימות במשפחה

ארנון אדלשטיין, רצח בנות זוג בישראל, היבטים תיאורטיים ואמפיריים , הוצאת הספקים של אונברסיטת בן גוריון בנגב, 2011,  204 עמודים.

רצח בתוך מסגרת משפחתית חדל כבר מזמן לשאת את התואר המפוקפק "רצח על רקע רומנטי" וחזר להיות מה שהיה במציאות כל הזמן: רצח – העבירה החמורה ביותר הקיימת בכל ספר חוקים , והפתולוגיה הקיצונית ביותר שניתנת לתיאור בין בני אנוש.  העובדה שהמעשה הקיצוני הזה נעשה בין אנשים קרובים שבמיקרים רבים מאד חלקו את חייהם יחדיו, איננה  נסיבה מקילה או כזו הראויה לתואר המערפל "רקע רומנטי" ואין היא מייחדת אותו מכל שאר מעשי הפשע מאותו הסוג. במיקרים רבים ומוצדקים, יש הרואים דווקא בקרבה שבין הרוצח וקרבנו תוספת חומרה לזוועה שבמעשה.

ארנון אדשלטיין קרימינולוג שפירסם מחקרים קודמים בתחום עבריינות נוער, שימוש בסמים ועוד, מקדיש את מחקר לאנטומיה של האלימות במשפחה. לשם כך, בחר הוא את ביטויה הקיצוני ביותר של האלימות: הרצח או הניסיונות לרצח. כמו בכל עבודת מחקר קלינית ראויה לשמה מגדיר הוא היטב את תחומי המחקר (רצח, וניסיונות לרצח כפי שמוגדרים הם בחוק העונשין) את מסד הנתונים בו עושה הוא שימוש (פסיקת בתי המשפט בכל הערכאות הרלוונטיות, ומחקרים קודמים בנושא) והחשוב מכל תחומי הטיפולוגיה (חלוקת המשנה , הסיווג והמאפיינים לפשיעה) ודרכי הטיפול וההתמודדות עם התופעה.

 אחד החידושים המסקרנים שבמחקר הוא האבחנה המבדלת שבין רצח בתוך מסגרת המשפחה (בין אם מדובר בבן זוג  נשוי , בבן זוג   שאינו נשוי או בבן זוג לשעבר, ההבדלים בין ההגדרות כך מסתבר אינם משמעותיים  בדרך כלל )  ובין מה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה" תופעה הקיימת בלבדית במיגזר הערבי. אדלשטיין, מקדיש את הפרק השביעי במחקרו לסקירת תופעה זו ואת המייחד אותה ומבדיל בינה ובין רצח בנות זוג במיגזרים אחרים בחברה הישראלית, ובתרבות המערבית בכלל (ע' 124) . הפרק ( "רצח בנות זוג ונשים כציווי תרבותי דתי בישראל")  מאבחן ומדיר את ה"רצח על כבוד המשפחה" מרצח  של בן זוג.  "כבוד המשפחה" אינו עניינם של בני הזוג אלא של המשפחה , החמולה, או השבט כולו. בעצם, מאחורי הביטוי "כבוד המשפחה" כך טוען אדלשטיין מסתתר בעיקר כבודם של הגברים בשבט  או בחמולה, ו"כבוד" זה פירושו השליטה בנשים . הכתמתו של ה"כבוד" איננה מעשים שעשתה האשה המשועבדת אלא מה שהחברה סבורה מדמיינת או מרכלת  על כך שהאשה עשתה. רכילות זו, בין אם יש בה גרין אמת ובין אם לוא היא ה"פגיעה בכבוד המשפחה" והדרך למחוק את הקלון הזה היא אחת: רצח.

הרצח, איננו עניינו של הבעל , אלא בדרך כלל של משפחת המוצא של האשה דהיינו אביה או אחד מאחיה (רצוי לעיתים שהמעשה ייעשה דווקא על ידי קטין, בכדי להבטיח מאוחר יותר את רחמי בית המשפט ועונש מופחת מאשר מאסר עולם. זאת , מאחר ורצח אותו מבצע קטין אינו מחייב מאסר עולם כאמצעי הענישה היחיד.)  ךמרבה הזוועה, גישת המוצא הזו, הרואה ברצח מנימוקים כאלו משהו הנופל בחומרתו מ"סתם רצח" משותפת כמעט לכל התרבויות המשפטיות והחברתיות במרחב הסובב אותנו. "בירדן מצרים בחריין, כווית לבנון, מארוקו עומאן סוריה ופקיסטאן קיימים סעיפים בחוק הפלילי אשר מקלים או פוטרים מעונש רוצחים על חילול כבוד המשפחה" (ע' 119)  בממוצע יעמוד  העונש  המקסימאלי במיקרים מעין אלו  על מאסר שבין 3 חודשים ושנתיים.  כאשר נעשה נסיון חקיקה בירדן לפני שנים  מספר  לשנות את הסעיף הרלוונטי בחוק העונשין (חוק, שבדומה למצב המשפטי בישראל הוא ביסודו מורשת המנדט הבריטי)  מספר נמתחה על היוזמה ביקורת ציבורית קשה . כך היה גם בלבנון. בפקיסטאן, המצב המשפטי קיצוני אף יותר וגבר לא יועמד כלל לדין במיקרים מעין אלו, ואם יועמד לדין יהיה על התביעה להוכיח כי המעשה שנעשה לא היה על רקע "התנהגותה הפרובוקטיבית של האשה". (ע' 120)  התנהגות -  אותה לא קל יהיה לשלול כאשר זו שהפגינה אותה הפכה כזכור להיות שוכנת עפר.

 אדשלטיין מביא בפרקים אחרים במחקר תיאוריות שונות המביאות גישות המסווגות את הטיפוסים של רוצח בת הזוג ומציע תיאוריה חדשנית המדברת על שני טיפוסים מרכזיים של רוצחים : הגבר העריץ, עבורו הרצח הא להחזיר את ה"סדר המשפחתי" אותו הפרה האשה האומללה בבקשה לעצמה חירות, ולצידו הגבר ה"נתין" החושש נטישה על ידי בת זוגו, ובאופן פרדוקסאלי מבקש להבטיח את המשך "השתייכותו" אליה ו"השתייכותה אליו" באמצעות רצח.

 פרק חשוב ומרכזי במחקר מוקדש לתפיסת הרצח על ידי הרוצח עצמו. פרק זה (החמישי, "הצדקות ותירוצים לרצח בת הזוג", ע' 103 ) הוא בעל חשיבות רבה שכן הנסיון להבין את התובנות אותן נושאים  הרוצחים תאפשר להביא אולי, בהליך טיפולי לשינוי בתפיסה, לנטילת אחריות, ולהקטנת הסיכוי להתנהגות עבריינית חוזרת (רצידיבזם) לכן, בפרק האמור חשיבות רבה  בעיקר למטפלים בין אם מתחום הפסיכולוגיה או העבודה הסוציאלית ובין אם מתוך ערכיה של הקרימינולוגיה הקלינית.

הספר, הוא מאגר מתמצת מאד של ידע ותובנות להתמודדות עם תופעת האלימות במשפחה. ניתן להעזר בו כאמור הן בתחום הטיפולי בתופעה, ן בזה האקדמאי ואף בזה המשפטי.

תודה לקובי

יעקב סגל הינו עורך דין המתמחה בדיני משפחה, משפט פלילי ומשפט פסיכיאטרי

אשמח אם תגיבו