ילדת פלא - רוי יקובסן (ספר)

Vidunderbarn - Roy Jacobsen

הוצאת כתר

הסדרה לספרות יפה

 מנורווגית: דנה כספי

242 עמוד

2011

פין הוא ילד כבן 10 שחי עם אמו באוסלו של שנות השישים. הם חיים בשיכונים, די בדוחק, ומסתדרים על בסיס הקשר החזק שביניהם. עד שבבת אחת, הכול משתנה. דייר משנה שנכנס לדירתם, הצנועה ממילא, ואחות קטנה בת שש שמצטרפת למשפחה בהפתעה – הופכים את החיים על פיהם, ופוערים פער בין האם לבנה.

לינדה היא ילדה בת שש, עם בעיה בברך, וסוג של אוטיזם לא מאובחן. היא לא מדברת, ובכלל היא די מוזרה. לפין קשה להתחבר אליה, אבל הוא מצליח. הוא מלמד אותה לשחות, לקרוא, לגלוש בשלג. הוא שומר עליה כמו אח גדול אמתי. הוא גם מציק לה לפעמים, כמו אח גדול אמתי.

“ילדת פלא” משקף את חיי הצנע של שנות השישים באוסלו, מנקודת מבטה של משפחה אחת קשת יום אך חזקה. יקובסן, שזהו ספרו הראשון שמתורגם לעברית, כותב בלשון מרומזת, ונותן לקורא להסיק בעצמו חלקים נכבדים בסיפור, שנותרים מתחת לפני השטח. המספר הוא פין, והעלילה נמסרת לנו מפיו ומזווית ראייתו את הדברים. פין נאבק כל הזמן בין רצונו לשמור על הדימוי החברתי שלו ושל אמו כמשפחה, לבין האמפתיה שהולכת ומתפתחת בו כלפי לינדה, אחותו במפתיע, ילדה משונה שלא מדברת ושאולי לוקה בנפשה. נוסף על כך, הוא אינו יודע להיות אח גדול. הוא לא זכה לתקופת הסתגלות, והוא מוצא את עצמו מהרהר מה אחרים, שיש להם אחים קטנים כבר זמן מה, היו עושים במקומו.

הספר נפרש על פני קצת יותר משנה אחת, שנה שפותחת את גיל ההתבגרות של פין, שבסופה הוא כבר לא ילד טוב של אימא, הוא נער למוד חוויות ומאורעות. הוא יודע שיש דברים שהשתיקה יפה להם, ודברים אחרים שאין מילים היודעות לתאר אותם. הצביעות החברתית מתגלה במלוא כיעורה פעם אחר פעם, ופין מנסה למצוא את דרכו ולאזן בין האמת שלו לבין הציפיות של הסביבה ממנו.

יקובסן כתב ספר חניכה מאוד לא רגיל. בכל פעם שהיה נדמה לי שהבנתי לאן הסיפור מוביל אותי, התברר לי שטעיתי. הוא ספר שמנפץ אשליות, וטומן בתוכו הרבה קושי וכאב. הוא לא ספר לאחר הצהריים קליל, אלא אחד שייחרט בלבו של הקורא, וככזה הוא דורש את מלוא תשומת הלב.

לסיום, עניין התרגום. התלבטתי איך ואם בכלל להתייחס לעניין, משום שאני אוהבת ומעריכה את דנה כספי, ובעיקר משום שיש בי אמפתיה גדולה למתרגמים באשר הם. אבל יהיה זה לא מכובד, או לא הוגן, אם אציין את התרגום רק כאשר הוא נפלא בעיניי. התרגום לא רע. הוא לא רע בכלל. הפריע לי דבר אחד בו, שנפרש לאורך הרומן כולו: משלב. הסיפור, כאמור, מסופר מנקודת מבטו של פין, ולכן הייתי מצפה שהשפה תהיה כזו ששגורה בפיו של ילד בן 10. כשטניה, הילדה שהוא אוהב, מספרת לו שמישהו מציק לאחותו, הוא שואל אותה: “מנַיִן לך?”; כשהוא מתאר את הקיץ הנפלא והנורא שבילו יחד באי, הוא מספר על אליה וקוץ בה, ומקלל “לכל הרוחות”.

לעניות דעתי, אין הרבה ילדים בגיל הזה (או אפילו מבוגרים) שמדברים ככה. לו היה מדובר בשפתו של מספר יודע-כול, היה התרגום קולע. אך בשפתו של ילד, לטעמי, הוא מעט חורק.

מומלץ להתאזר במעט סבלנות ובהרבה טישיו.