בעיניים פקוחות - צבי זמיר ואפרת מס (ספר עיון)

בעיניים פקוחות

מאת צבי זמיר ואפרת מס

ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?

הוצאת דביר

2011
251 עמוד

הייתי קרוב ליום הולדתי הרביעי שפרצה מלחמת יום כיפור ב- 6 באוקטובר 73, כמובן שאין לי זכרונות מאותה מלחמה, אבל תוצאותיה, חקוקות בזכרון הקולקטיבי כמלחמה הנוראה ביותר שעברה על מדינת ישראל .

" מלחמת יום הכיפורים הסתיימה רשמית ה-24 באוקטובר, וגבתה מחיר כבד. ישראל איבדה 2,222 מבניה, 7,251 נפצעו. 294 חיילים ישראלים נפלו בשבי."

ההיסטוריה של מדינת ישראל  מאוד מעניינת אותי, הבנה של ההיסטוריה הזו בפרט והיסטוריה בכלל היא בסיס להבנת התהליכים שמתרחשים בישראל בהווה ואשר ישפיעו על העתיד שלה. יצא לי לאורך השנים לקרוא לראות ולשמוע על מלחמת יום הכיפורים מלחמה נוראה שהתרחשה האוקטובר 73 ובה מדינת ישראל הייתה על סף אבדון, אבל לפעמים היסטוריה אמיתית מתחבאת בסיפורים האישיים של האנשים שחוו אותה ולעיתים התמונה שמתקבלת עלולה להיות שונה. תיאור הקרבות מפיו של היסטוריון שונה לחלוטין מלקרוא את "עוז 77" או "כוח צביקה" והם שונים מהקשבה לסיפורו של דוד כליון ז"ל שראה את המלחמה דרך כוונת התותח בטנק של אביגדור קהלני.

בעיניים פקוחות מביא את סיפורו של מי שעמד בראש המוסד בזמן המלחמה, כיצד נראתה המלחמה ומחדל המודיעין בעיני מי שהביא מידע אמיתי ואמין על ההכנות והתאריך של פרוץ המלחמה וכמי שעמד לצד גולדה כאשר זו הייתה צריכה להכריע בתחומים בהם לא היה לה שום מושג אך עשתה זאת מתוקף תפקידה.

בחלקו הראשון של הספר סוקר צבי זמיר את התקופה  שקדמה למינויו כראש המוסד ולאירועים העיקרים שהתרחשו במהלך כהונתו עד פרוץ המלחמה. שירותו בפלמ"ח ואבטחת השיירות לירושלים, נפילת הל"ה והקמת המדינה ושירותו בצה"ל כראש מחלקת ההדרכה וכאלוף פיקוד דרום תפקידים בהם הכין את צה"ל להערך למלחמה אל מול הדוקטרינה הסובייטית שהייתה שלטת בצבאות ערב מה שסייע רבות במלחמת ששת הימים.

זמיר החל את תפקידו כראש המוסד ב 1 בספטמבר 1968 בשנים אלו החלו ארגוני הטרור לפגוע במטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל והמוסד ובראשו זמיר פעלו לסיכול הפעולות הללו, ב 1972 התרחש רצח הספורטאים במינכן זמיר נשלח ע"י גולדה כנציג רשמי של מדינת ישראל בתהליך המו"מ והשיחרור של החטופים. זמיר מתאר את רצח הספורטאים מהזווית שלו.

"את מראה הספורטאים המובלים להליקופטרים לא אשכח עד סוף ימי. משני צדי הנתיב, שהיה מן מדשאה, עמדו עשרות אלפי אנשים מאינספור מדינות. דממת מוות.עמדתי על יד גנשר ושטראוס, ויקטור לצדי, ואנחנו רואים את הספורטאים הישראלים מובלים כבולים ולצדם המחבלים, והם הולכים בקצב אחיד אל ההליקופטרים. זה היה חזיון מזעזע, ועוד ליהודי על אדמת גרמנית, במינכן. את זאת לא אשכח."

הוא גם שופך אור על הסיוע שסיפקה ישראל לתנועה הכורדית בצפון עיראק, ועם המחתרת הדרום סודאנית. בשנים אלו.

אך רובו של הספר מוקדש למלחמת יום כיפור לתפישה השגויה של אמ"ן ושל היושב בראשו למרות המידע שהוצג בפניהם. לדיונים שנערכו בזמן הקרבות ולמסקנות ועדת אגרנט שהוקמה בעקבות המלחמה.

זמיר שעבד תחת לוי אשכול וגולדה מאיר מנתח את הדברים מהזווית שלו והסיבה הראשונה אותה הוא מעלה היא חלוקת העבודה והתפישה של ראשי הממשלה את גופי המודעין השונים ובכך שאמ"ן הוא זה שמקבל את המידע ומנתח אותו וקובע מה רלוונטי ועל פיו ישק דבר המוסד באותם זמנים נתפס כגורם איסוף מידע בלבד ולא גורם שמנתח ומעביר מידע הלאה. וכאשר זמיר מנסה לשבור את הטאבו הזה הוא נתקל במורת רוח ואפילו בזעם גלוי על מעשיו גם בתוך המוסד עצמו.

"ראש אמ"ן לא היה היחיד שהביע מורת רוח מהשינוי שהנהגתי. אני ער לעובדה כי הפצת חומר גולמי לא מקובלת בקהילות מודעין בחו"ל, וגם חברי במוסד לא אהבו את הפצת החומר בגולמי לתפוצה מיוחדת שכללה שלושה קברניטים, מחשש לחשיפת המקורות.טענתי היתה שכיוון שאינני יכול להשפיע על עניין ההערכה אלא בדרך זושל הפצת חומר גולמי, ועל אף הסכנה שעלולה להיגרם למקורותינו המודיעיניים, עלינו להיות נאמנים לתפקידנו העיקרי – להמציא לקברניטים ידיעות שיכולות להשפיע על שיקול דעתם."

זמיר מונה את הסיבות שהביאו את מחלקת המחקר של אמ"ן לשאננות ולתפישות והערכות שגויות ובראשן ידיעות שהגיעו למוסד על כך שהמלחמה תפרוץ ב 15 במאי 73 והביאו להערכות הכוחות ומשלא פרצה המלחמה. גרם הדבר לזלזול בקרב ראשי אמ"ן וגרמו לתופעת "זאב זאב" ולאדישות לידיעות שהמשיכו לזרום מהמוסד על כוונות המצרים והסורים. דבר נוסף שהוביל את ראשי אמ"ן להערכותיהם השגויות נובעות מהיצמדותם לאסטרטגיה של נאצר שהכריז שחצי האי סיני יכבש כולו מידי הישראלים ולשם כך הוא היה צריך כוח וציוד שיעמוד במשימה דבר שהיה לוקח לו שנים לבנות, אך כאשר סאדאת עלה לשלטון הוא שינה את האסטרטגיה למבצע צבאי מוגבל שיביא לשינוי פוליטי שיגרום לישראל להתפנות מסיני מבצע שכזה לא דרש מסאדאת הצטיידות רחבת היקף והיה בגדר נלחם עם מה שיש. השינוי בגישתו של סאדאת הובא לידיעתם של הקברניטים אך מכיוון שאמ"ן לא שינה את גישתו לא נעשו הכנות בהתאם לשינוי הגישה של סאדאת.

רוב הידיעות על הערכות הצבא המצרי והתאריכים לפתיחת המלחמה הושגו בזכות אשרף מרואן חותנו של נאצר שנשאר בהנהגה המצרית לאחר עליתו של סאדאת. צבי זמיר מקדיש פרק שלם ליחסיו עם אשרף מרואן ודוחה את האשמות של אמ"ן על כך מרואן היה בעצם סוכן כפול ובכך מאשים את אמן במותו של מראון שנמצא מת מתחת למרפסת דירתו בלונדון.

את חלקו האחרון של הספר צבי זמיר שהחליט לפרוש מתפקידו לאחר שש שנים מקדיש לתפקיד אותו ביצע לאחר תום המלחמה בתפקיד זה עמד זמיר בראש ועדה אשר הייתה אמורה לגבש המלצות לשינויים במערך המודיעין . זמיר פורש את הלקחים שהועדה הפיקה אבל מעולם לא יושמו עקב התנגדות של השב"כ ואמ"ן.

"בזמן הדיונים בוועדת זמיר הבנתי שאמ"ן מתכוון להילחם כדי למנוע שינויים בדרך עבודתו ומעמדו. גם השב"כ חשש מיועץ למודיעין שיהפוך לממונה על קהילת המודיעין כולה."
מכיוון שזמיר הבין שהוא לא יוכל לשנות את המערכת הוא החליט לדחות את התפקיד שהוצע לו כיועץ המודיעין של ראש הממשלה. ולפנות לחיים האזרחיים.

הספר של צבי זמיר הוא ספר חשוב על אחת התקופות הקשות שעברו על מדינת ישראל. צבי זמיר לא מנסה ליצור היסטוריה חדשה או מוסר מידע חדש על מהלכי המלחמה אלא מספר את סיפורו ונסמך על מסקנות ועדת אגרנט ומסמכים שהותרו לפרסום לפני מספר שנים.

"בניתוחי השתדלתי לא לחזור על תיאורים שהובאו בספרים  על אודות מהלכי המלחמה. אין טעם להוסיף גרסה שתעורר ויכוח על פרטים שחשיבותם איננה מצדיקה את המאמץ. בספרי בחרתי לעסוק בעניינים שלהבנתי הם עניינים המהותיים. אינני מביא מסמכים חדשים, אני מביא את עצמי בתקופת היותי ראש המוסד משנת 1968 ועד 1974. אני מביא את נקודת מבטי המבוססת על התפקידים והמשימות שלהם הייתי אחראי ישירות או בעקיפין, מה שראיתי, שמעתי והייתי שותף לו."

לכל מי שמעוניין ללמוד על ההיסטוריה של מדינת ישראל בכלל, ואת מהלכיה והתמודדתה של מדינת ישראל לפני במהלך ואחרי מלחמת יום הכיפורים. שבהחלט יצרף את הספר הזה לרשימת הספרים שיש לקרוא.

תודה לתומר

ביקורות באתר לספרים של צבי זמיר

אשמח אם תגיבו