יש דרכים שונות לבחור ספר לקריאה.

המלצות חברים, התשבחות על הכריכה האחורית, עיתון, המלצות מוכרת ועוד.

הרבה פעמים זה אינטואיטיבי, נושא שמדבר אלינו,  עלילה מעניינת.

הפעם, קרה לי משהו מוזר.

לקחתי את הספר כי....היה כתוב על הכריכה האחורית. "אלינה ברונסקי נולדה בשנת 1978 ברוסיה. בילדותה היא גרה בחלק האסיאתי של הרי אוּרָל"

וגם אני נולדתי (לפני המון המון זמן) " בחלק האסיאתי של הרי אוּרָל". סיבה דיי מוזרה לקרוא ספר.

אך, בחרתי נכון. מאד אהבתי את הספר. הוא דיבר איתי, בכנות שלו, באמינות שלו.

הספר מסופר בגוף ראשון.

הכותבת היא סאשה (אלכסנדרה). היא בת 17. היא נערה מחוננת. יש לה אח ביישן מאד, אנטון  בן 9 ואחות,אליסיה, פצצת אנרגיה, בת 4.

סאשה אינה יודעת מיהוא אביה. סאשה היגרה מרוסיה עם אמה ואם אביה החורג לגרמניה. סאשה חיה בגטו רוסי. סאשה חיה עם אחיה, אחותה ודודנית רחוקה של אביה החורג.

כאשר סאשה הייתה בת 15, אביה החורג (שבינתיים התגרש מאמה), ואדים, רצח את אמא ואת החבר שלה. ירה בהם. לעיני סאשה ולעיני הילדים (ילדיו) הוא הקטנים.

ואדים עכשיו יושב בכלא.

"לפעמים נראה לי שאני היחידה בשכונה שעדיין יש לה חלומות הגיוניים. לי יש שני חלומות, ואני לא מתביישת באף אחד מהם. אני רוצה להרוג את ואדים. ואני רוצה לכתוב ספר על אמא שלי. כבר יש לי כותרת בשבילו: "סיפורה של אשה אדמונית חסרת מוח, שעוד היתה חיה אילו שמעה בקולה של בתה הבכורה והנבונה". אולי זו תהיה רק כותרת משנה. יש לי עוד זמן לשקול את העניין, מכיוון שעדיין לא התחלתי לכתוב." (עמוד 5) כך מתחיל הספר.

כל כולה עכשיו, סאשה שומרת כלביאה על אחיה ועל אחותה. היא מרגישה שהיא אחראית עליהם, אפילו שבבית גרה הדודה שהגיע מרוסיה כדי לטפל בילדים היתומים. סאשה היא "המפקדת" של הבית. אבל מי ישמור על סאשה? "בניגוד, לאנטון, אין לי אחות גדולה שתחזיר אותי אז לחיים. אני האחות הגדולה של עצמי". (עמוד 47)

וסאשה מנסה לשרוד. היא קשוחה מאד (או חושבת שהיא קשוחה מאד). היא לא יודעת פחד מהו.  היא מרדנית, היא צינית והיא כועסת על כל העולם והיא זועמת. הכל מבעבע בה. הכל עומד בפני פיצוץ. ודבר אחד ברור, היא תגן על האחים שלה, עד טיפת הדם האחרונה. סאשה לא עוצרת באדום.

הספר כתוב מאד יפה, רגשות מאד אמינים.  כושר הכתיבה של הסופר מדהים. הנה כך היא מתארת את הדודה.

"מריה היא באמצע שנות השלושים ונראית כמו בת חמישים. היא עבדה בנובוסיבירסק בקנטינה בבית חרושת. למריה יש זוג ידיים מחוספסות, גדולות כמו אתי חפירה, אך ציפורניה מרוחות בלק אדום, יש לה שיער קצר ומחומצן שעבר סלסול תמידי, רגליים עבות עם ורידים בולטים, שאותם לא רואים מתחת לגרבוני הצמר, תריסר שמלות פרחוניות, ישבו גדול כל כך שמסוק יכול לנחות עליו, בושם מתקתק שגורם להתעטשות, פה גדול צבוע באדום, אגן ירכיים רחב, עיניים קטנות" (עמוד 16).

מאד התרשמתי מהספר. הוא גרם לי לרצות לחבק את סאשה, לנענע אותה לצעוק עליה. הספר הוציא ממני הרבה רגשות.

ממליצה מאד.