בזה הבית מאת אורנה לנדאו (ספר)

בזה הבית /אורנה לנדאו

חוות דעת אישית – לי יניני

נתונים טכניים:

הוצאה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר

עמודים: 318

עיצוב עטיפה: אמרי זרטל

עריכה: עלמה כהן-ורדי

שנת הוצאה: 2011

כריכה אחורית:

רגעים ספורים של חוסר שליטה בשעת לילה מאוחרת שולחות את איתמר, מתבגר סוער ורגיש, לבית המעצר, ואת דפנה, אמו, לבית החולים.

משם - מתוך תהומות של בושה, כאב ואשם – הם מספרים את סיפורם. הפרטים טריוויאליים, מוכרים עד בהלה, אבל שום פרט אינו תמים כאשר ברקע עומדת התקרית שגזלה מהם את החלום הפשוט, המייסר - להיות כמו כולם.

אורנה לנדאו פוסעת באומץ במרתפים האפלים של הנפש ומנערת את המיתוסים הגדולים שלנו, ובראשם - אהבת אם. בזה הבית הוא סיפור דרמטי, מורכב ורב-פנים המסופר בתנופה ובשטף. יכולתה של לנדאו שהפציעה כמספרת מוכשרת ברומן הביכורים "עוד אהבה אחת ודי", באה לידי ביטוי שלם ברומן החשוב, המטלטל הזה.

אורנה לנדאו, ילידת 1968, אם לארבעה, בוגרת תיכון עירוני ה' בת"א, ובוגרת לימודי תואר שני בספרות כללית והשוואתית מאוניברסיטת תל-אביב. היתה עיתונאית ב"הארץ", כתבת מגזין ב"העיר" וב"חדשות" וכן מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות". כמו-כן לימדה תקשורת באוניברסיטה הפתוחה ובבית הספר לעיתונות "כותרת".

חוות דעת אישית:

חוסר שליטה של מספר דקות גורר משפחה לעולמות אחרים.

איתמר-ילד מתבגר חוזר הביתה בשעת לילה מבושם משתייה חריפה. מספר שניות של החלטה פזיזה גורמות לו, להשליך על אימו מכל הבא ליד וכתוצאה מכך,  האם מתאשפזת בבית חולים והוא מועבר לבית המעצר.

בעקבות אותו אירוע האם דפנה לא שבה מעולם להיות גרפיקאית. האב-זהר מעולם לא שב להיות כפי שהיה והמשפחה שהיתה לא היתה.

לדעתי לא לחינם אורנה בחרה שהדמות הראשית תתעוור ואו יותר נכון תבחן רק בצלליות ותבדיל בין אור לחושך. פציעתה על ידי בנה מנע ממנה את הכניסה לפרטים והלוא כך נהגה עם איתמר ולא ויתרה לו לאורך כל הדרך.

הספר מתועל בכמה צירי תנועה..... דפנה – האם, זהר - האב, נועם – הבן הבכור ואיתמר – הבן "הלא יוצלח". 

אין ספק שדפנה אישה עקשנית, דעתנית וחינוך ילדיה גורמים לתוצאות אחרות  גם בבגרותם. האחד הוא תלמיד מצליח, שחיין מצטיין ומגויס ליחידה נבחרת בצבא. לעומתו איתמר שונה ואף היפוכו של נועם נעים ההליכות. (לא לחינם  אורנה בחרה בדמות הזו בשם נועם). איתמר מפריע בשיעורים, עקשן, מתמרד ואינו מקבל את המרות של הוריו ומוריו.

דפנה מנסה "להשתלט" על איתמר בדרכי חינוך שונות ועל פי עצות שהיא מקבלת ממכרה פסיכולוגית ויועצת בית הספר ומאידך,  זהר-בעלה ואבי בנה מונע זאת ממנה אולי אף תורם לריחוק בין האם לבנה עד כדי כך שהבין "שונא" את אימו.

כשסיימתי לקרוא את הספר גלגלתי בני לבין עצמי הרבה שאלות בנושא אהבת אם. זה לא ספר קל יש בו הרבה תהיות ... האם הגיוני שאם תעדיף בן אחד על אחר? האם גם בחברה הדתית והסגורה יש דברים כאלה? (כן יש!) האם הגיוני שבן יכה או יחבוט באימו? האם הכול טמון רק בחינוך ילדינו? ועוד ...

קשה היה לי להתחבר לדפנה, הבנתי את הרגישות של איתמר, ריחמתי קצת על זהר ונועם רק שיחק תפקיד של סמן ימני לאיתמר. אין כאן דמויות דומות. כל דמות עומדת בפני עצמה. אהבתי את ההקבלה למשפחה הדתית מבני ברק גם שם לא הכול כפי שזה ניראה.

דפנה לא אהבה את איתמר מהיום שהוא נולד ולאורך כל הספר ניכר שהיו לה רגשות אשם על כך. אבל את זה היא הבינה כאשר כמעט התעוורה לחלוטין  והתכנסה בתוכה ללא אפשרות  כמעט להבדיל בין אור לחושך מלבד צלליות.

זהו בהחלט ספר מרגש שאני ממליצה לכל אימא לקרוא.  זהו סיפור על משפחה שמתפרקת לנגד עינינו ויחד את זאת קל להזדהות עם הספר, למרות שאני אישית לא הזדהיתי עם  עקשנותה של דפנה בסיטואציות מסוימות בעלילה. 

בסיכומו של דבר זהו סיפור על משפחה שמתפרקת לנגד עינינו.אורנה לנדאו מצליחה בדרכה שלה להמחיש לנו עד כמה האימהות היא מחויבות לכל החיים בין ילדים להוריהם. ילדים לא בוחרים נקודה! לראייה, למרות מה שאיתמר גרם לדפנה  דפנה מחבקת את איתמר ומקבלת אותו לזרועותיה.

הכתיבה של אורנה לנדאו זורמת, סוחפת, קולחת,  השזירה  והמעבר בין הדמויות יפה כמו חמאה רכה. 

אהבתי, ממליצה בחום!

לי יניני

תודה ללי

רומן הביכורים של אורנה לנדאו  "עוד אהבה אחת ודי", 

ביקורות באתר לספרים של אורנה לנדאו

אשמח אם תגיבו