מאתייה ריקאר - אמנות המדיטציה (ספר)

אמנות המדיטציה    מאת מאתייה ריקאר

הוצאת חרגול
הוצאת עם עובד

תרגום מצרפתית: דן דאור וגבי סילון

הצילום על העטיפה: מאתייה ריקאר

עיצוב העטיפה: תמיר להב-רדלמסר

2011 

117 עמודים

מחבר הספר אמנות המדיטציה, מאתיה ריקאר, הוא נזיר בודהיסטי שהגיע ללימודי הבודהיזם לאחר שסיים לימודי דוקטורט בביולוגיה בצרפת. הוא יליד 1946, ובנו של פילוסוף סופר ועיתונאי צרפתי: ז'אן פרנוסאה רבל.

 עד כמה יש לרקע של המחבר חשיבות בעת שבאים לחוות אותו, אני מניחה שכמו כל יצירה אחרת, ספר במדד קודם כל במנותק מכל הקשר אחר פרט לתוכנו (על כלל ההיבטים הרלוונטיים). במקרים מסוימים יוצרים בעלי תהודה תקשורתית כלשהי, מכניסים שיקולים נוספים לחווית הקריאה האישית של חלק מן האנשים. ייתכן ויש שיבחרו לקרוא ספר ואף להעניק לו נקודות זכות בשל מחברו, מן הצד השני, יש שיוותרו על קריאה בספר משום מחברו.

אני הגעתי לספר הנוכחי ללא היכרות מוקדמת עם המחבר. נתקלתי בשיטוטי בגוגל בעובדה שלמחבר יש שני ספרים קודמים שתורגמו לעברית, אך מעבר לכך חווית הקריאה שלי את הספר, כמו כל חווית קריאה שהיא, הייתה סובייקטיבית לחלוטין.

אולי יש צורך להרחיב על כך מעט יותר. לא מזמן נתקלתי בכתבה במוסף גלריה בעיתון הארץ, שדנה בביקורות השונות שניתנו לספרו האחרון של א.ב.יהושוע "חסד ספרדי". מושא הכתבה היה פרופסר דן מירון, חוקר ספרות בן 77, המבלה את עיקר זמנו כרגע בניו יורק. באותה כתבה טוען דן מירון שעל מבקר ספרות להיות מוכשר או לא לעסוק בתחום. הוא מציג את הדרך בה כשלו מבקרי הספרות בבואם לדון בספרו האחרון של יהושוע, ואף מציג ספר חדש שכתב המכיל שתי מסות, על שני ספרים של א.ב.יהושוע, כשהאחרון שבהם הוא "חסד ספרדי" האמור. ניכר על דן מירון שההערכה הרבה שהוא רוחש ליהושוע גרמה לו להסתייג בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים מכל ביקורת ספרותית שעסקה בספר. גם ביקורתו של עמיתו למקצוע, פרופסור אברהם בלבן, אינה יוצאת מכלל זה.

מירון מנמק את הסתייגתו מן הביקורת השלילית על ספרו של יהושוע בכך שכל מי שעסקו במלאכה עשו זאת בצורה שאינה מכבדת את מלאכתם. הוא מוסיף ומלין בכתבה, המעניינת בפני עצמה, על התדרדרות מעמד המבקר הספרותי לאורך שנות המדינה, ועל התדרדרות הדיון הספרותי בכלל בתרבות. יש בדבריו של מירון העוסקים בנקודה הזאת מן האמת, לא ניתן להתעלם מן העובדה שמעמד העיתונות בארץ בכללותו, הולך ומתדרדר מאז התרחבותם של כלי התקשרות האלקטרונים, ובפרט מאז יצירת ה"עיתונים" האלקטרונים ברשת. כיום זילות מקצוע העיתונאי מובילה לכך שרמת ההתנסחות הנדרשת מן הכתבים נמוכה מאוד, עבודה רבה נעשת על ידי עורכים, מגיהים ועורכים לשוניים, ואת תוצאותיה של התדרדרות הכתיבה העיתונאית ניתן לראות במגוון אספקטים הנוגעים לתחום הזה.

אני רוצה להוסיף ולציין שבאופן אישי אני נהנת מאוד מחווית הקריאה בספריו של א.ב. יהושוע, ואישיותו כפי שהיא שבה ומצטיירת בראיונות השונים שנערכים איתו ובמפגשים שונים עם הקהל רחב כובשת אותי כל פעם מחדש.

למרות זאת, אני עדין מתקשה להסכים עם גישתו הכוללת של פרופ' דן מירון לגבי הביקורת הספרותית. בעבר, כשהשפה העברית הייתה ערך חשוב בקרב הקהילה, אנשים עשו מאמצים כבירים על מנת לשלוט ברזיה, העולים החדשים, נלחמו בצורה יומיומית על מנת לאמץ להם את שפת הקודש. עם השנים חשיבות השפה התקנית ירדה ועמה גם היכולת של ציבור הולך וגדל להבין חלקים מן השפה העברית שאין להם שימוש בדיבור היום יומי. ספרות היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות החברה. ספרות טובה תורמת לחברה בכללותה, אבל הגדרתה של ספרות טובה חייבת לאפשר וורסטיליות, כזו שתצליח לגעת בקהלים שונים.

דן מירון מאמין מתוקף נסיון חייו שהוא אוטוריטה מספקת על מנת לשפוט לחומרה את מי שלא מסכים עם חווית הקריאה האישית שלו. לצד הביקורת הלגיטימית שלו על התדרדרות הביקורת הספרותית, הוא חוטא בביקורת אישית ולא עניינית הנובעת מפגיעה אישית כמעט שהוא חש כלפי יצירה ספרותית שהוא מעריך.

נקודה נוספת, בה הוא לא נוגע, עוסקת במידור ההולך ומתרחב של הספרות והביקורת הספרותית בפרט מן הקהל הרחב. יעיד על כך המקום ההולך ומצטמצם שתופס מוסף הספרים של הארץ משנה לשנה. הרצון להפוך את הביקורת הספרותית למעשה אובייקטיבי, מדעי כמעט, חוטאת בכל דרך אפשרית ליצירה ספרותית באשר היא. לא ניתן להפריד את חווית הקריאה של האדם ממהותו. גם אם אותו אדם מתהדר בתואר ספרותי מתקדם ובידע עצום בתחום, עדין, חווית הקריאה שלו היא אישית, ותלוית מקום וזמן. קריאת ספר היא חוויה סובייקטיבית לגמרי, היא תלויה ברקע של האדם ולעיתים גם בהלך הרוח של בעת שהוא קורא את הספר. תנאים סביבתיים שונים יוצרים חווית קריאה שונה, ותקופות שונות בחיים אף הן.

על אף שאני אישית מוצאת שביקורת המכבדת את הסופר והקוראים כאחד מרתקת אותי, מצאתי כי קיימים קוראים רבים המחפשים את השורה התחתונה בזמן הקריאה שלהם, והסברים נרחבים, ומרתקים לעיתים, אינם מוצאים את הדרך להגיע אל ליבם. ביקורת ספרותית בעיתונות פונה לקהל הרחב, וככזו, עליה להיות מותאמת אליו. לא כל קורא, גם האדוקים שבהם, מוצא את עצמו מתרווח בנחת אל מול ניתוח מעמיק בכלים ספרותיים המנסה להסביר לו את חווית הקריאה, לעיתים התחושות המלוות את הקריאה, מדברות יותר מכל אל מי שפונה להתרשם מן החוויה הספרותית של המבקר.

אני חושבת שיש מקום לחתירה לרמה סבירה של שימוש בשפה העברית ובכלליה בבואנו לכתוב על ספר שקראנו, אבל מכאן ועד ירידה לפרטי פרטים של היבטים ספרותיים יש מרחק עצום.
                                    

פסל של האל שיווה בבנגלור שמתאר אותו עסוק במדיטציה.

(תמונה לקוחה מהערך מדיטציה בויקיפדיה)

את הספר הנוכחי קראתי במהלך מספר ימים. על אף שמדובר בספר דק להפליא (117 עמ' מרווחים), תחום העיסוק שלו ואולי גם הלך הרוח בו הייתי שרויה, הובילו אותי להתנתק ממנו פעמים רבות. לעתים, כדי להרהר על התוכן, ולעיתים משום, ובכן, שהוא עיצבן אותי.

ניתן לדבר על הבודהיזם כתורה שמטרתה להשתחרר מן הסבל. המאמינים הבודהיסטים אינם דוגלים בקיומו של אל, ומוצאים שכל חווית החיים של האדם תלויה אך ורק בו. על מנת לאפשר לאדם להשתחרר מן הסבל יש כללים שונים וכלים שונים. מדיטציה, היא אחת השיטות שמסייעות למאמין הבודהיסטי להשתחרר מן הסבל.

אני מאמינה שלא צריך להרחיב את היריעה על מהות המושג מדיטציה, אצל רובנו היא נתפסת כשהות בשתיקה, תוך נסיון להמנע ממחשבה. המדיטציה המוכרת אכן דומה במהותה להגדרה זו, אבל בספר הנוכחי מעניק מחבר הספר, מערבי שנשבה בתרבות הבודהיסטית והפך לנזיר, אפשרות הצצה לשיטות מדיטציה נוספות, לצד הסברים מאירי עינים ומרחיבי לב על מה שעומד מאחוריה.

כמי שנולדה לעם היהודי, חלקים מסוימים בספר התחברו לי לתפיסות יהודיות ותיקות החותרות להגיע לאותה מטרה. אף כי ההיבטים האחרים בשתי מערכות אמונה אלו, שונים בתכלית השינוי.

הספר נפתח בפניה פשוטה מאוד לציבור הרחב, וחלקים לא מעטים בו פונים לקוראים בדרך מצומצת מאוד, המשתדלת להסביר לקרוא ההדיוט את מהות המדיטציה מאפס. אבל, ככל שהעמקתי לקרוא גיליתי שהבסיס המוצק שבונה ריקאר בספר מוביל לעומקים שאני חייבת להודות שלמרות היכרות מוקדמת עם הנושא, עד עתה לא מצאתי בו.

לצד ההסברים, הספר מעניק בכל שלב ושלב כלים מעשיים מסוגים שונים, והנחיות המיועדות לאפשר לקורא להתנסות בחווית המדיטציה בדרך המתאימה לו ביותר. אבל כמו אהבה, הנסיון לתאר במילים חוויה מדידטיבית אינו אפשרי, אף כי המחבר מנסה להגיע כמה שיותר קרוב.

מודטים ותיקים עשויים למצוא את הספר טריוויאלי, אבל אלו מכם שמעולם לא התנסו במדיטציה אך הנושא מסקרן אותם, והיו רוצים להעמיק ולהבין את הרציונל שלו, עשויים למצוא בספר תשובות הנבנות בצורה הדרגתית, שיכולות לסייע להם לאמץ גם את הכלי הזה לתוך חייהם.

 
תודה לאביבה

ביקורות באתר לספרים של מאתייה ריקאר

אשמח אם תגיבו