לחשוב! - סיימון בלקברן (ספר עיון)

כאשר כותבים מבוא לדסציפלינה מדעית כלשהי ישנן שתי גישות שבהן ניתן לנקוט. האחת, היא לכתוב על הנושא בצורת סקירה כרונולוגית. והשנייה, לעסוק בנושאים המרכזיים בהן עוסקת הדסציפלינה. הצורה הכרונולוגית תמיד הייתה חביבה על הפילוסופיים אשר, להבדיל מתחומי המדעים המדויקים, מקדשים ומשמרים את הוגי העבר ואת מקורות רעיונותיהם ("חלום התבונה" של אנתוני גוטליב, "הפילוסופים הגדולים" של בריאן מגי או "הפילוסופים הגדולים" של סטיבן לאו, הם כולם דוגמאות טובות – ומתורגמות לעברית - לסקירה כרונולוגית רחבה של הרעיונות הפילוסופיים החשובים). כך, למשל, בשיעורי הפילוסופיה יוקדש לאריסטו מקום מכובד הרבה יותר מאשר בביולוגיה, למרות שהיה מהאבות המכוננים של שני התחומים. הדרך השנייה, כאמור, היא עיסוק בבעיות המרכזיות בהן עוסקת הפילוסופיה באופן נפרד ("בעיות הפילוסופיה" הקלאסי של ברטרנד ראסל הוא דוגמא טובה לכך). כך גם ספרו של סיימון בלקברן "לחשוב – מבוא חדש לפילוסופיה" (Think – A Comelling Introduction to Philosophy) אשר יצא לאור בשנת 1999 ותורגם לאחרונה לעברית בהוצאת ידיעות אחרונות (ספרי עליית גג).

כפילוסוף, בלקברן רואה עצמו כמי שעוסק ב"הנדסת רעיונות" - “בדיוק כפי שהמהנדס לומר את המבנה של דברים חומריים, כך לומד הפילוסוף טת מבנה החשיבה". בטרם הוא מתחיל להציג את השאלות המרכזיות בהן עוסקת הפילוסופיה הוא מנסה לענות על השאלה הבסיסית ביותר "מה הטעם בעיסוק פילוסופי"?. הפילוסופיה, מלבד היותה טיפוח הבריאות של נפשו, תורמת המון לידע ולמחקר האנושי, ואת זה מנסה להבהיר בלקברן כבר מתחילת ספרו (עמודים 16-23).

בכל פרק בספר עוסק בלקברן בנושא מרכזי אחר בו התמקדה הפילוסופיה לאורך השנים. הוא עוסק בשאלות שכל אדם שואל, או אמור לשאול, את עצמו בתקופה זו או אחרת בחייו:

"והנה כמה שאלות שכל אחד מאיתנו עשוי לשאול על אודות עצמו: מה אני? מהי התודעה (consciousness)? האם אפשר שאשרוד לאחר מותו גופי? האם אני יכול להיות בטוח שההתנסויות והתחושות של אנשים אחרים דומות לשלי? אם אינני יכול להשתתף בהתנסויותיהם של אחרים, האם אני יכול לתקשר איתם? האם אנו פועלים תמיד מתוך אינטרס אישי? הייתכן שאינני אלא מעין בובה המתוכנתת לעשות את הדברים שאני מאמין שאני עושה מרצוני החופשי?

הנה שאלות על אודות העולם: מדוע יש משהו ולא שום-דבר? מה ההבדל בין עבר לעתיד? מדוע הסיבה תמיד קודמת לתוצאתה, או האם יש הגיון במחשבה שהעתיד יכול להשפיע על העבר? מדוע הטבע מתנהג תמיד בדרכים קבועות? האם קיומו של העולם מחייב להניח שקיים בורא? ואם כן, האם באפשרותינו לדעת מדוע הוא (או היא, או הם) ברא/ה/ו אותו?

ולבסוף, הנה כמה שאלות על עצמנו ועל העולם: כיצד נוכל להיות בטוחים שהעולם הוא באמת כפי שאנו חושבים שהוא? מהי ידיעה, וכמה ידיעה יש לנו? מה הופך תחום חקירה למדעי? (האם הפסיכואנליזה היא מדע? והכלכלה?) כיצד אנו יודעים על ערכים ועל חובות? כיצד נדע אם דעותינו הן אובייקטיביות או רק סובייקטיביות?” (12-13)

אלו השאלות שבהן עוסק המבוא של בלקברן לפילוסופיה. שאלות בתחום המוסר, הלוגיקה, פילוסופיה של הדת או שאלות אפיטמולוגיות (שקשורות לידיעה). כמו כל מבוא לתחום חדש שאינך בקי בו גם ספרו של בלקברן זורק אותך לפעמים למים עמוקים. גם אם המחבר טוען כי "הספר עומד בפני עצמו" ולא נדרש בעצם ידע קודם בתחום, הרי תמיד כניסה לעולם חדש של רעיונות ומונחים יכול לבלבל מעט את הקורא.

לסיכום, הספר "לחשוב" של סיימון בלקברן הוא לטעמי ספר מבוא נהדר לפילוסופיה שחלק מרעיונותינו מאתגרים גם עבור מי שצבר לא מעט ידע בתחום. מומלץ!.