ספרים ללא ירקות   המלצות, ביקורות, סקירות של ספרים כפי שנוריתהה ואורחיה
התרשמו

 

רוצים לקבל עדכונים במייל על ביקורות וספרים חדשים? הצטרפו עכשיו והירשמו לעדכונים בצד ימין  למעלה.


מוכר הגרעינים - משפה וקנין (ספר)

יעל אורן 03.09.2011 14:03
מוכר הגרעינים - משפה וקנין (ספר)

מוכר הגרעינים - משפה וקנין (ספר)


"...החיות הזורמת מהרחוב הניו יורקי זורקת אותי באחת אל רחוב ילדותי. פתאום הזיכרונות מציפים את מוחי, ולאט לאט מתחברים מעצמם למין מטפחת ארוכה המשיגה אותי לאחור כמו במעשה קסם, אל המקום הראשון שהכיר אותי, כמעט ארבעים שנה לאחור. מראות האנשים הדרומיים הרצים אל החיים וכל כך רוצים לחיות, מזכירים לי דמויות מעברי שעיצבו את ילדותי. ילדות של ריצה בלתי פוסקת. מי שרצה לחיות לא יכול ללכת, אלא חייב לרוץ, ואם לא ידע לרוץ היה נופל וחוטף... הפשלתי את המכנסיים ומיששתי את הצלקות שנשארו ברגליי מאותה תקופה. חשבתי לעצמי שאני עוד ידעתי לרוץ, ורצתי מהר, פשוט רצתי, לא הסתכלתי לאחור."



מוכר הגרעינים
משה וקנין
166 עמ'
מעוף הוצאה לאור

קשה לי לכתוב סקירה על ספר שלא התחברתי אליו ולכן גם דחיתי את הכתיבה למרות שכבר סיימתי לקרוא את הספר לפני כשבוע.

הספר מספר על חיי נער (הכותב עצמו) בעיירת פיתוח בדרום הארץ. החברה אלימה, האנשים קשי יום, נערים ונערות גדלים במצוקה. הסופר כותב את הספר בגוף ראשון, מסתכל לאחור, לעיתים בנוסטלגיה, למרות המצוקה הקשה שהיתה מנת חלקו בנעוריו.

המחבר מנסה למעשה לסגור מעגל והוא עושה זאת ע"י שילוב ארועים דמיוניים בחיי היום יום. לדוגמה: הוא מדמיין שהוא מחסל את בני משפחת הפשע שמשליטים טרור על תושבי העיירה, כולל רשויות החוק. הגיבור "מצליח" לחסל את כולם ולבסוף מוכרז
כגיבור העיירה.

זהו ספרו הראשון של משה וקנין שהוא כיום יזם היי טק מצליח.  קשה היה לי לסווג את הספר. אם זהו ספר לבני הנעורים אזי יש בו יותר מדי אלימות לטעמי. אם זהו ספר למבוגרים אזי הוא פשטני (הטוב הוא טוב, הרע הוא רע).

קשה לי אישית לבקר ספר ביכורים של מי שזה לא יהיה. כן אהבתי את קטעי הפנטזיה שהם כמובן בדמיונו של הכותב הבוגר, וכן את הכבוד שהוא חולק להוריו קשי היום ולשאר בני משפחתו.

לסיכום: הספר נקרא בנשימה אחת,  יש לו אמירה: ניתן להתגבר על קשיים ולהשאר אופטימי.

 

תודה ליעל

על הספר

 

"...החיות הזורמת מהרחוב הניו יורקי זורקת אותי באחת אל רחוב ילדותי. פתאום הזיכרונות מציפים את מוחי, ולאט לאט מתחברים מעצמם למין מטפחת ארוכה המשיגה אותי לאחור כמו במעשה קסם, אל המקום הראשון שהכיר אותי, כמעט ארבעים שנה לאחור. מראות האנשים הדרומיים הרצים אל החיים וכל כך רוצים לחיות, מזכירים לי דמויות מעברי שעיצבו את ילדותי. ילדות של ריצה בלתי פוסקת. מי שרצה לחיות לא יכול ללכת, אלא חייב לרוץ, ואם לא ידע לרוץ היה נופל וחוטף... הפשלתי את המכנסיים ומיששתי את הצלקות שנשארו ברגליי מאותה תקופה. חשבתי לעצמי שאני עוד ידעתי לרוץ, ורצתי מהר, פשוט רצתי, לא הסתכלתי לאחור."

 

הספר "מוכר הגרעינים" נכתב על ידי אדם בוגר, הצופה בראיה רטרוספקטיבית, בשנות ילדותו בעיירת פיתוח שם נאלץ להתנהל ולשרוד בחברה אלימה, סטראוטיפית וקשת יום.   מבעד לתיאור צבעוני ומפוקח, מספר הכותב על מפגשים של ילד מתבגר עם תושבי שכונת נעוריו, אנשים קשי יום, ברובם עולים חדשים. חלומו של הילד הוא שאותם גורמים המשליטים טרור ואימה על העיירה, יעלמו כהרף עין. חלום נאיבי זה מתממש בספר. המספר  מנסה בדיעבד לשנות סדרי עולם ואת כללי המשחק בעיירה שלו והופך מקורבן לגיבור.

 

הסופר הכותב את הספר בגוף ראשון, "חוזר" היום כיזם היי-טק לשכונת נעוריו ובמסע מרתק נפגש עם כל הדמויות הצבעוניות מעברו כדי "לנער" מעליו את זכרונות ילדותו ולסגור מעגל. הסיפור נע בין שתי אמיתות: אובייקטיבית וסובייקטיבית. זהו סיפור של מי שבבגרותו כיזם  וכממציא, משנה את המציאות ומוכר לעולם "יש" טכנולוגי מ"אין" ומבין שהמציאות נתונה ללישה, לעיצוב ולשינוי, וכך גם אופן תפיסתה.

 

"...התבוננתי במראה וראיתי את אותו חיוך, שלא השתנה עם השנים, אבל קמטי ההבעה שליוו אותו העמיקו כל כך כמו ההבנה שלי את ילדותי, ונוספו להם הרבה קמטים אחרים שהיו קבועים בי גם כשלא חייכתי... נזכרתי בקולה הרך של אמא כשאמרה לי פעם שאני ילד פרא, שזה אופי כזה שלא משתנה, והשנים לא יכולות עליו. אמא ניבאה שאגיע רחוק. והנה אני פה, רחוק מאוד מרחוב ילדותי. חשבתי לעצמי מה משמעות המרחק הזה אם הכל נראה לי חי כל כך."

 

משה וקנין, יזם היי-טק, מחלוצי האינטרנט בארץ. נולד וגדל באשקלון. שירת בצה"ל ביחידה קרבית. השתתף במלחמת לבנון הראשונה. עם סיומה, נסע לארה"ב ל-11 שנים, במהלכן עשה שלושה תארים אקדמיים בתקשורת מחשבים ומנהל עסקים. עבד במעבדות הפיתוח של BELL, בניו ג'רסי, ארה"ב.  ב-1998 חזר ארצה. כיום תושב רעננה, אב שלושה.

 

מוכר הגרעינים הוא ספרו הראשון.

הוא גדל בשכונה דרומית של העיר אשקלון, שבשנות השישים והשבעים היתה חצויה לשתיים: השכונה הדרומית שרוב תושביה היו עולים חדשים, קשי יום ומרובי ילדים, מול השכונה הצפונית המבוססת שתושביה היו עולים מדרום אפריקה, עתירי ממון ששלטו בעיר ביד חזקה.

כשהיה נער בן 13 התפרנס ממכירת גרעינים, (מכאן שמו של הספר), שקלה בעצמו, באצטדיון הכדורגל בעיר, עד שיום אחד המשפחה ששלטה בעיירה החליטה להעיף אותו לכל הרוחות. משה כנער לא ויתר בקלות ויצא למאבק עיקש כדאי לשנות את פני העיירה כולה.

הספר תורגם גם לשפה האנגלית ויודפס וישווק בשפה זו.

 

משה וקנין מוציא לאור בד בבד עם הספר המודפס, ספר דיגיטלי בטכנולוגיה חדשנית, עוקף את בעיית המכירה של הספר המודפס בחנויות ורותם את הידע שלו בתחום השיווק להפצת הספר.

עם סיום כתיבת הספר ערך המחבר מדגם. הספר חולק למאה קוראים ממגזרים, איזורים, תפקידים וגילאים שונים, כדי לבדוק את תגובותיהם ולזהות את קהל היעד של הספר. 98% מהקוראים הגיבו בהתלהבות.

במקביל, החל בבניית גירסאות דיגיטליות לאייפון ולאייפד ובנה שיטה מקורית לאיסוף מידע דרך המדיה הדיגיטלית. בעזרת טכנולוגיה שמוטמעת בתוך הספר הדיגיטלי, ניתן לקבל מידע בזמן אמת באיזה עמוד הפסיק הקורא את קריאת הספר והאם הבעייה היא המחיר. מידע זה מנותח. בעזרת  יצירת תקשורת עם הקוראים ניתן לאתר את הבעייה, להוציא גירסה חדשה של הספר עם שינויים מתאימים ועם הצעת מחיר חדשה. למשל, אחת הבעיות שאותרה היא שחלק מהקוראים לא ידעו איך לדפדף. מיד עלתה לרשת גירסה נוספת של הספר ובראשיתה הסבר על הדפדוף.  היכולת להגיב בזמן אמת ויצירת תקשורת עם הקוראים/המשתמשים, בונה קהל קוראים נאמן שחשוב הן ליוצר להמשך התקשורת והן למו"ל לצורך הוצאת ספרים נוספים.

כדי להפיץ את הגירסה הדיגיטלית של הספר רתם המחבר את הידע השיווקי שלו. הוא בנה קמפיין אינטרנטי והריץ באנרים בתוך אפליקציות שונות. תוך עשרה ימים הורידו את הגירסה הדיגיטלית מעל 1600 ישראלים מהארץ ומרחבי העולם.  כמה עשרות כבר רכשו אותו וחלקם שלחו מייל שירכשו את הספר בחנויות.

 
אשמח אם תגיבו


Article viewed 446 times



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה