בנימין שבילי - ספריית הלב (ספר)

בנימין שבילי  - ספריית הלב (ספר)
THE LIBRARY OF THE HEART
מסה קריטית
מאת בנימין שבילי
Benyamin Shvily
הוצאת כנרת זמורה ביתן
2011
186 עמודים

ההתחלה הייתה דווקא מעודדת. אני שונא אקספוזיציה. מזה שנים שאין לי סבלנות אליה. זו הסיבה שלא אהבתי את יונה ונער וזו הסיבה שלא הצלחתי לסיים את יסמין. והנה פה גיליתי ספר שלמרות שהוא אקספוזיציה מלאה הוא מנהל אותה כאילו היא מתרחשת וחושף את הפרטים הקודמים לתקופת האקספוזיציה שהם בעצם האקספוזיציה של האקספוזיציה בצורה נכונה ומקדמת את העלילה. חשתי שהנה נפלתי על סופר שלא רק שאינו מוותר על האקספוזיציה אלא מצא דרך להשלות אותי שזה הסיפור ואת האקספוזיציה הוא שוזר נכון בתוכו, ממש כפי שדרש אריסטו.

אלא שמהר מאד גיליתי שזה לא נגמר והמשכתי לקרוא עם תשוקה הולכת ומתחזקת בתקווה לגלות שהיתה זו השהיה מכוונת אבל הנה התקדמנו סופסוף. האם זה קרה?

זה גם לא מספיק להראות שקראת את כל הספרים בעולם כדי להוכיח שיש לך זכות לכתוב ספר בעצמך. הקורא (לפחות אם הקורא הזה הוא אני) מחפש לגלות שהוא נתון בידיים אמינות ויציבות והן מובילות אותו בכיוון מסוים. ספריית הלב עומד במקום. הוא מצטט ומזכיר עוד ועוד ספרים שאת רובם לא קראתי וכנראה לא אקרא לעולם והאזכור שלהם לא עורר בי את הרצון לכך.
מי מאיתנו לא יודע שאבן היסוד לחיבור בין קורא לסיפור היא נקודת ההזדהות. מציאת איזשהו מכנה משותף ועניין בגיבור או לפחות במספר. בצער ובכנות אני אומר שספריית הלב לא הצליח לעורר בי את זה. לאורך כל הסיפור חשתי כאילו מישהו מדבר אלי בצופן לא מובן, מוביל אותי בשום כיוון ובעצם עומד במקום ומשוויץ לי בידע הרחב שיש לו בעולם הסיפרותי.

יכול להיות שזה אני. כן קראתי את הביקורות של יגאל שוורץ ואריאל הירשפלד. יכול להיות שהעובדה שהם כן מכירים את כל הספרים הללו היה בה די בכדי לעורר את הנוסטלגיה והגעגועים לספרים ועלילותיהם יצרו שזירה מדהימה ויפיפה שאנשים פשוטים ורדודים כמוני לא יכולים לראות. כן אולי חסר לי חוש או איבר חיוני כדי לראות את מה שרבנים גדולים אלו של עולם הספרות מצליחים לראות. (גם היום אחרי שנים רבות אני רואה את עצמי כאיש אדמה למרות שלא נגעתי בה כבר שנים וכנראה יעברו עוד כמה שנים עד שאחזור לגעת בה במלואי.)

אני מאד מתנצל מראש בפני הסופר וההוצאה ויתר המעורבים בסיפור אבל פשוט לא הבנתי מה הוא לעזה רוצה ממני. בעמוד 32 כתוב 'כמעט תמיד לא הבנתי על מה מדברים המורים ולפעמים לא הבנתי על מה מדברים הילדים, הייתי זר'. המשכתי לקרוא הלאה אבל המשפט הזה הדהד כמשפט היחיד מהספר הזה. חשתי שגם היום אותו ילד שכותב את הספר פשוט מדבר בשפה אחרת. שפת קוד משלו. גם אני לא הצלחתי להבין על מה הוא מדבר. חשבתי כמו שהוא כותב שהוא חש והבנתי סופסוף נקודה אחת שהוא מדבר עליה. באמת פשוט אי אפשר להבין על מה הוא מדבר. לא ברור לי המבנה של הספר וההצדקה לשירים בתוכו וסיום הפרקים עם איזה משפט מחץ שלא קשור לשום דבר.

האם פספסתי גאונות מסוימת, נניח שכן. בואו אפילו נקבע שכן אבל זה לא מה שחסר לי בחיים. החיים שלי הם לא אוניברסיטה וגם לא מחקר המפץ הגדול. אני רוצה חיבורים. אני רוצה רגש. אני רוצה עלילה מושכת ומניעה קדימה. אני רוצה התפכחות. תובנות שצומחות מתוך חוויה רגשית ולא מתוך דידקטיות.

למי שמחפש נגיעות קלות ולא ברורות בעבר. מבוך ומסע חיפוש אחר פתרון קודים כנראה שהספר הזה מתאים.

נ.ב - מי שעוקב אחר הסקירות שלי יודע שדי קשה לספק את טעמי הספרותי והציפייה למשהו שהוא יותר מהנאה או העברת זמן. שווה לזכור את זה ולהבין שיכול להיות שאני מחמיר מדי וספרים שלא אהבתי יענגו אחרים.

תודה להדס

ביקורות באתר לספרים של בנימין שבילי

אשמח אם תגיבו