הרפתקאות אפריקניות - שמואל שניצר (ספר)

189 עמ'
הוצאת עמיחי
1979
קיצור דברי ימיה של אפריקה

אני קוראת ושומעת המון סקירות והמלצות לספרים חדשים שיוצאים לאור חדשות לבקרים. כבודם במקומם מונח. יש לי פינה חמה בלב לספרים מאובקים ודהויים, מין פרחי קיר המתחבאים בקרן זוית על המדף בספרייה.
הרפתקאות אפריקניות שייך לקבוצה הזאת. מלבד זאת, אפריקה מהלכת עלי קסם. מסתבר שהרבה אנשים שבוים בקסמה של היבשת השחורה.

אצטט לכם את ההקדמה:
ספר זה מכיל את קיצור ימיה של אפריקה ואת תולדות גילויה של היבשת השחורה על ידי האדם הלבן. כיון שהמחבר הנו חסיד מובהק של שיטת ראמבראנדט, לא רק באמנות אלא גם בהיסטוריה, האיר באור חזק כל אותם דברים שנראו לו חשובים, אך עבר בשתיקה על פרטים רבים שאם כי הם  מוזכרים בספרי ההיסטוריה, אפשר, לפי עניות דעתו, לדלג עליהם בלי שיינזקו הספר וקוראיו.

הספר מחולק לפרקים קצרים. כל פרק עוסק בעניין מרכזי, שממנו מתפצלים המון שבילים צדדיים המגבירים את סקרנותי. מאגרי המידע באינטרנט עבדו בשירותי שעות נוספות תוך כדי קריאת הספר.
המחבר מצליח לכתוב בצורה מעניינת, לא יבשה, וחפה מרומנטיות נבערת.
ההיסטוריה מלאה באנשים וארועים מורכבים. קשה למצוא טוב מוחלט או רוע מוחלט.
למשל: מספר פרקים עוסקים בתולדות העבדות באפריקה, ובמאמצים ההירואיים שנעשו למיגורה.
פרק אחר עוסק במדינה שהוקמה באפריקה ע"י עבדים משוחררים מארה"ב, שחזרו לאפריקה. הם הקימו את ליבריה, שנחשבת אחת המדינות הנחשלות והמושחתות ביותר בעולם.

"אינני רוצה להגן על המשטר הקולוניאלי. הוא רע מאד. הוא מבוסס על תורת הגזע., על ההנחה שכל לבן עור עדיף מכל שחור עור.
אך בשום מושבה אירופית באפריקה לא תמצאו שחיתות כזאת...בערות כזאת ושלטון דיכוי כזה, כמו בארץ היחידה שהשלטון עליה הופקד בידי אפריקנים אשר טעמו הם עצמם את טעמה המר של העבדות, ובכל זאת לא חמלו על אחיהם הפרימיטיביים, אלא התנשאו עליהם ונהגו בהם כגרועים שבעריצים."
עמ' 133.

שניצר מיטיב לתאר את האנשים, חלקם מוכרים יותר, כגון ליווינגסטון וסטנלי שנפגשו ליד אגם ויקטוריה במזרח אפריקה.   חלקם לא מוכרים לנו, כגון מוליי אסמעיל, המושל במרוקו. הוא רצה לשאת לאשה את אחת מבנותיו של לואי ה- 14 שמלך באותה עת בצרפת. לואי סירב, אך מוליי אסמעיל לא נטר לו טינה.
הוא מחליט לבנות וורסאי משלו במקנס. הוא בונה אורוות שארכן חמישה קילומטרים, כדי להחזיק בהן את שנים עשר אלף סוסיו. השגריר הצרפתי המבקר בחצרו מספר שתוך ששה שבועות נולדו לשולטן זה שלושים ואחד ילדים (יש לו קרוב לשש מאות נשים, ואף על פי שהוא מצווה לחנוק את רוב בנותיו, הוא משאיר אחריו קרוב לאלף ילדים).

אחד הפרקים, העוסק בליגיון הזרים הצרפתי, היה מרתק במיוחד בעיני.

במהלך קריאת הספר התחזקה התחושה שההיסטוריה נעה במעגלים: מלחמות דת בין נצרות ואסלאם, רדיפות בצע, תככים, בגידות, שודדי ים, מעט אנשי מצפון ומוסר המהווים כעין מיגדלור המאיר למרחקים.  

קראתי את הספר בשקיקה. הוא פתח לי צוהר לעולמות חדשים. ממליצה עליו בחום.

תודה לאיילת
אשמח אם תגיבו