סטפן צוויג - העולם של אתמול (ספר)

שנת ההוצאה 1982
317 עמוד

מעתיקה שתי פסקאות  מויקיפדיה:

העולם של אתמול (בגרמנית: Die Welt von Gestern) הוא ספר אוטוביוגרפי מאת הסופר היהודי-אוסטרי סטפן צוויג. כתיבת הספר החלה בשנת 1934, בזמן עליית הנאצים. צוויג עקר מאוסטריה לאנגליה, ומאוחר יותר גם לברזיל. הספר נכתב בעותק הראשון בכתב יד, ונשלח אל המו"ל יום לפני התאבדותם המשותפת של צוויג ואשתו השנייה, ב-22 בפברואר 1942. הספר יצא לאור באפריל 1943.

הספר מתאר את חייו של צוויג דרך התפתחות אירופה. צוויג, שאירופה הייתה משאת נפשו, מתאר את נעוריו בווינה התרבותית והמשגשגת. הספר ממשיך ומתאר את חייו של צוויג לאורך השנים, כמו גם התפתחות אירופה, ובסוף, לדבריו של צוויג, את "גסיסתה".

ציטטה מתוך הספר:

הנסיון מלמד, כי קל לאין שיעור לשחזר עובדות של תקופה מסוימת מאשר להחיות את האווירה הנפשית. אין עקבותיה נראות במאורעות הרשמיים, אלא בעיקר באפיזודות אישיות קטנות, שכמה מהן אספר.
עמ' 156.

זו מהותו של הספר. הוא מצליח לתאר את התקופה בצורה יוצאת מהכלל.
אנסה לתאר את תחושותי בזמן הקריאה, וגם אחריה: אני קוראת בריכוז רב, וממלאת מחברת בציטטות, מראי מקום וכו'. עושר בלתי רגיל. הספר הוא פנינה.
צוויג הוא הומניסט בכל נימי נפשו. כמה לחיות בעולם אוטופי ללא קשיי מעבר ממדינה למדינה, ללא צורך בדרכונים ובדיקות בטחוניות. הוא סולד ממלחמות.

תוך כדי קריאת הספר המופתי הזה נזכרתי ב"אנשי פנפילוב". מבחינה מסויימת זו אנטיתזה ל"עולם של אתמול". מסופר על קבוצת לוחמים רוסיים במלה'ע  ה- II בקרבות בלימה נגד הגרמנים. אבל יש גם משותף. מסתבר שגם למספר האפוס המלחמתי הזה, המג"ד מומיש אולי, יש נפש פיוטית.

דוגמה:
מתוך "העולם של אתמול" -
כל עץ היה יפה יותר בעיני, כל הר נישא יותר, כל נוף משמח יותר, מפני שבארץ לוחמת רואות עינינו הקודרות בשלווה שופעת האושר של אפר אדישות חצופה של הטבע, וכל שקיעת שמש ארגמנית מזכירה לנו את הדם שנשפך. עמ' 196

מתוך "אנשי פנפילוב" -
"אל תצפה לשמוע ממני תיאורי טבע. איני יודע, היפה אם לאו היה המראה שנגול לפנינו... במקום אחד...הגיע היער בגדה שמנגד כמעט עד המים ממש. ייתכן, שהיה בה, בגדה זו, כל מה שהיה מבקש לעצמו  אמן שמתאר את היער הרוסי בסתיו, אך בעיני נראתה בליטה זו מתועבת ביותר: כאן יכול היה האויב אל נכון למצוא מחפה מאשנו ולהתרכז לשם התקפה. לכל הרוחות ארנים ואשוחים אלה! לברא אותם! להרחיק את היער מן הנהר!" - עמ' 18 - 19

לעומת תיאור מולדתו של מומיש אולי -
"לא הרחק ליד המושבה טאלגאר, הוריקו גנים, שבהם גדלים תפוחי אלמה אטה הגדולים ביותר, הטובים שבעולם...  אי -שם במרום מתנוצצים שלגי -עד של הפסגות, כשהם נבדלים כלשהו בקווים בלתי נתפסים כמעט לעין מזוהר הרקיע. זוהי קזחסטן הדרומית - יופי זה לא אוכל לתארו לעולם." - עמ' 252

לפעמים עולה שאלה במוסף ספרותי, או בשיחה בין רעים: איזו דמות היית רוצה לפגוש? הייתי רוצה להיפגש עם סטפן צוויג. יש לי נושאים רבים לשוחח איתו.
ההומניזם שלו כן, נוגע ללב. אבל הוא לא עמד בעקה של התקופה האפלה שהתרגשה על העולם. אני סבורה שהוא לא יכול היה להשלים עם העובדה המצערת שהפאציפיזם שהוא דגל בו,  לא מסוגל לפתור את בעיות העולם.
בהקשר זה נוגעת ללב ידידותו עם זיגמונד פרויד -

בשעות ההן עם פרויד שוחחנו תכופות על הזוועות של עולם - היטלר ועולם המלחמה. כאדם אנושי היה מזועזע עמוק, אך כהוגה דעות לא השתומם כלל על פרץ נורא זה של החייתיות. תמיד, אמר, גידפו אותו על שהוא פסימיסט, מפני שהכחיש את עליונות התרבות על היצרים. והנה רואים עכשיו - ואין הוא גא על כך - כי השקפתו, שאת היצר הברברי, יצר ההשמדה היסודי, אין לעקור מנפש האדם, זכתה לאישור המחריד ביותר.
עמ' 308

אולי זה נשמע יומרני, אבל בכנות - הוא חסר לי עכשיו. אני רוצה לשמוע את דעתו בשלל ענייני השעה, בענייני ספרות, מוסיקה, ציור, פיסול.
הספר הזה הוא אוצר בלום לכל שוחר תרבות.
מומלץ בחום.

תודה לאיילת
 ביקורות באתר לספרים של סטפן צוויג 

אשמח אם תגיבו