אומברטו אקו - תולדות היופי (ספר עיון)

תולדות היופי   מאת: אומברטו אקו 
מאיטלקית: אריה אוריאל
הוצאת כנרת זמורה ביתן  
2010  
440 עמ'

מהו "יופי"? מהו "היפה"? האם הוא נתפס כזהה בכל הזמנים או שהשתנה עם הזמן? האם היופי הוא בעיני המתבונן או שיש לו איכויות אוביקטיביות משל עצמו? כיצד חשבו עליו בעת העתיקה וכיצד בימי הביניים? האם הכיעור יכול להיות יפה? ומדוע לעזאזל האמנות המופשטת נחשבת ליפה? על שאלות אלו ורבות אחרות מנסה לענות הספר "תולדות היופי", מאת אומברטו אקו “וזה שאין לנקוב את שמו”, שתורגם לאחרונה ע"י הוצאת זמורה ביתן.

הספר "תולדות היופי" הוא מסע אינטלקטואלי ואסתטי נהדר: מהאידאל האסתטי של יוון העתיקה ועד היופי הצרכני של המאה העשרים. ממושג היופי כפי שמופיע אצל הסיודוס והומרוס ועד לאיורים של להקת החיפושיות ותמונות מעוררות השראה של קייט מוס. יותר מקריאת ספר הקורא מרגיש אילו הוא מטייל במוזיאון כשהמחבר הוא המדריך אשר מוליך אותנו בין יצירות אמנות גדולות מן העבר,  מלמד אותנו את רקען ומסביר לנו על טיבן. כך שלא יופתע כל בן לאם יהודיה אם לאחר קריאת הספר חש דחף עז לקפוץ ל"לובר" בפריז או ל"גלריה בורגזה" ברומא.

מלכתחילה מבהיר לנו המחבר כי יופי הוא פונקציה של תקופה היסטורית. הספר נפתח עם אחת-עשרה טבלאות השוואה נהדרות שממחישות את הדמיון והשוני הרב בתפיסת היפה לאורך השנים.

באופן כללי הספר מורכב משלושה נדבכים:

1. עיון והסברים קצרים יחסית של המחבר על מושג היופי בכל תקופה.
2. מבואות וציטוטים רבים הקשורים לנושא הנידון.
3. אינספור תמונות מרהיבות של מיטב האמנים לאורך ההיסטוריה.

הטקסטים והציטוטים הרבים יתפסו בעיני קוראים לא מעטים כקשים וסתומים למדי. בייחוד למי שאין רקע בתחום. עם זאת, מעלותיו של הספר הן רבות כל כך והוא מומלץ כמעט לכל אחד. שכן, הספר הוא לא רק תענוג אינטלקטואלי הוא גם חוויה אסתטית ממעלה ראשונה: כשמו כן הוא. הספר "תולדות היופי" הוא ללא ספק גם אחד הספרים היפים ביותר שיש לי בבית. שזור במאות יצירות אמנות מרהיבות, שאת חלקן הרב לא הכרתי כלל.

יש לציין כי הספר עוסק אך ורק ברעיון היופי כפי שנתפס בתרבות המערבית. במבוא מסביר לנו אקו מדוע:

"אצל עמים הקרויים 'פרמיטיביים' אנו מוצאים שרידים אמנותיים כמו מסיכות, כתוביות, פסלים, אבל אין ברשותנו טקסטים עיוניים שיעידו אם פריטים אלו נועדו להתבוננות, לטקסים פולחניים או לשימוש יומיומי. באשר לתרבויות אחרות, עתירות טקסטים פיוטיים ופילוסופיים (כמו ,למשל, התרבות ההודית והסינית), על-פי-רוב קשה לנו לקבוע עד כמה הערכים שלהן, שאותם אנו מפרשים אמנם כ'יפים' או 'נכונים', חולקים אותה משמעות עם אלו של העולם המערבי".

את אקו פגשנו לאחרונה לא מעט בכותרות. האיש שאמר שיש להתנגד לראש ממשלת איטליה ההולל, ברלוסקוני, כפי שמעטים התנגדו לפשיזם בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה. הסופר והפילוסוף הנערץ אף כיבד אותנו בביקור השבוע. אקו הקשיש (נושק לשמונים), שוחח עם סופרים ישראלים נלהבים, הביע את התנגדותו לחרם על ישראל ואפילו לא טרח ללכת להפגין נגד המדינה שמארחת אותו. (כפי שעשה מקיואן בשיח ג'ראח). בקיצור, הוא אוהב אותנו ואנחנו אוהבים אותו. למרות כל זאת, אני מודה שהופתעתי לטובה כשראיתי השבוע שהספר נמצא במקום הראשון בטבלת בטבלת הספרים הנמכרים ביותר בקטגוריה של ספרי עיון. האם אנו שוחרי תרבות, חובבי אסתטיקה או חובבי אקו? אין לי מושג, אך אני מקווה שאם טרם החליטו על כך אז שבעקבות ההצלחה של הספר תחליט ההוצאה לתרגם את הספר הנוסף שכתב אקו "תולדות הכיעור" החובר לספר זה. יש לי אותו באנגלית והוא מרהיב באותה המידה.

כמו הרומנים הנודעים של אקו (“שם הורד", המטוטלת של פוקו" וכו') והמאמרים הנהדרים שכתב גם החיבור "תולדות היופי" מומלץ ביותר.