סטיג לרסון -נערה עם קעקוע דרקון (ספר)

512 עמוד
2009
הוצאת מודן


בדיעבד, הספר הזה הוא כמו מפולת שלגים בהררי צפון אירופה. בהתחלה, הוא נורא חד גוני, משעמם אפילו. לא פעם ולא פעמיים אתה חושב לנטוש וללכת לעשות דברים מעניינים יותר. כי כמה כבר אפשר לבהות בשלג? ואז, לפתע, אתה מרגיש תזוזה קטנה מתחת לרגליים. אתה מתחיל לחשוד במשהו, אבל הכל נרגע ואתה חוזר להשתעמם. ואז, פתאום, ברור לך שמשהו קורה. השלג מתחת לרגליך מתחיל לנוע יותר ויותר מהר, לוכד אותך בתוכו. בשניות לפני שאתה מתחיל להחליק במורד הגבעה נחשפות בפניך הגוויות העתיקות שנקברו מתחת לשלג, ואתה מחליק עם השלג שהולך ותופס תאוצה, עד שאתה מוצא את עצמך בתחתית הגבעה, ושוב הכל לבן ומשעמם.

מאתיים העמודים הראשונים בספר הזה היו משעממים עד מאד. הסופר טווה עולם מאד מורכב, והוא חש צורך עז להעביר לך את כולו בשלמות למרות שזה פחות רלוונטי לחוט העלילה המרכזי. הבעיה היא שהדרך היחידה באמתחתו של סטיג לרסון, שלפרקים מרגיש כסופר בוסרי מאד, לעשות זאת, היא לספר לך על העולם המורכב שטווה, ולפרטי פרטים. מחציתו הראשונה של הספר מורכבת מסקירות ארכניות של כלכלת שבדיה, של תאגידים כאלה ואחרים, של היסטוריה משפחתית ואזורית. תחושת הבוסריות של לרסון בולטת במיוחד כאשר הוא, למשל, מציג בפני הקורא עץ משפחה של משפחתו העניפה של הנריק ונגר, איל ההון ששוכר את הגיבור לפענח את היעלמותה המסתורית של אחייניתו בשנות השישים. הטבלה תופסת שלושת רבעי עמוד והסופר מוסיף הערת שוליים "הדמויות המודגשות הן אלה שמיכאל חושד במעורבותן ברצח של הרייט". צר לי, אבל אני בטוח שהיו עוד דרכים להעביר את המידע הזה בלי להוציא את הקורא מחווית הקריאה. בפעמים אחרות, זה מרגיש כאילו הסופר משלב בספר פרסומות סמויות. כך למשל הוא מזכיר איזושהי תוכנת עיבוד תמלילים שהגיבור משתמש בה, והגיבור מסביר שמדובר בתוכנה חינמית, שהוכנה בידי צעירים מבריקים מסטוקהולם וזמינה באינטרנט, ואז מופיעים סוגריים ובהן כתובת של אתר האינטרנט בו התוכנה זמינה, בעולם האמיתי, שלא לדבר על העובדה שהאייפאד של אפל ושאר ציוד מיחשוב זוכים בספר למפרט טכני וקידום שלא היו מביישים את הקטלוג של החברות. נכון, זה מוסיף לריאליות של הספר, אבל זה עשוי באופן מאד בוטה ומנותק משאר חווית הקריאה.

הספר נפתח במשפטו של מיכאל בלומקויסט, עיתונאי חוקר בעיתון השבדי העצמאי "מילניום". הוא מורשע בהוצאת דיבה בעקבות כתבה, שהתבררה כקרית, שכתב על איל הון שבדי בשם ונרסטרום. זמן קצר לאחר הרשעתו, בעודו ממתין לשליחתו לכלא למספר חודשים, פונה אליו עורך דינו של הנריק ונגר, ראש תאגיד ונגר, ענק תעשיה שבדי ותיק. מיכאל מתלווה אליו לאי בו גרים בני משפחת ונגר המורחבת והנריק שוכר אותו, בסכום עתק, לחקור את היעלמותה, שהנריק חושב שנובעת מרצח, של אחייניתו המבריקה הריאט ונגר, באמצע שנות השישים. האי היה סגור ומסוגר באותו היום, והנריק חושד שאחד מבני המשפחה רצח את הריאט. הם בחרו בבלומקויסט דווקא לאחר שהזמינו תחקיר מקיף עליו ממידענית צעירה, מבריקה ואנטי-חברתית בשם ליסבת סלאנדר, הנערה עם קעקוע הדרקון, שגם גורלה שלה ישתלב בזה של מיכאל ומשפחת ונגר.

קיטונות של שבחים נשפכו על הספר הזה, ואילולא הם לא הייתי ממשיך לקרוא מעבר לחמישים העמודים המייגעים הראשונים. שום דבר שם לא מושך אותך להמשיך לקרוא. ספר על כלכלת שבדיה היה מספק יותר מידע וכנראה גם דמויות מרגשות יותר וכתיבה חיה יותר ממה שהיה שם. אפילו ליסבת סלאנדר, שנבנתה על מנת להיות מעניינת, טובעת בתוך בליל המילים ולא מורגשת כמעט. מצד שני, מזל שנשפכו קיטונות אלה, כי החל ממחציתו השניה, הספר תופס תאוצה והופך לספר מתח מצויין. אף שבסופו של דבר חשדותיי היו בכיוון הנכון, הרי שאתה לא באמת מגלה את האמת כולה עד הסוף. והסוף באמת מפתיע למדי. אתה מסיים את הספר וכל מאתיים העמודים הראשונים נשכחים ונסלחים, ולמען האמת מדובר בספר טוב למדי. לא הרגשתי שהוא פורץ דרך באופן מיוחד, אבל הוא בהחלט מהנה.

יחד עם זאת, אני מוכרח לציין שאף שכבר יש ברשותי את שני ספרי ההמשך, אני לא בטוח שאני רוצה לקרוא אותם. כלומר, אקרא, כי קניתי אותם, אבל הכוח שמניע את העלילה ב"נערה עם קעקוע דרקון" הוא חיצוני לדמויות, והוא המעניין. לא מאד מעניין אותי להמשיך ולקרוא על הדמויות, הן ממש לא העיקר כאן.

בכל מקרה, אם אתם רוצים לקרוא ספר שאוהבים לאהוב, שעושה הרבה רעש וצלצולים, אז "נערה עם קעקוע דרקון" הוא בהחלט בחירה טובה. אם לא, יכול להיות שעדיף לראות את הסרט, להנות מהמתח, ולחסוך את כמויות הידע על תאגידים דמיוניים בשבדיה שעכשיו מסתובב לי בין האוזניים. לסיום, ראוי לציין לטובה את ההוצאה המוקפדת והמשובחת - העטיפה עבה ונעימה למגע והדפים באיכות גבוהה.

תודה לנמרוד