מה רואה נזירה בודהיסטית-טיבטית מבעד לגלימה - טובטן צ'וקי (ספר)

                                                        מה

                   נזירה בודהיסטית

                            רואה

                       מבעד לגלימה 

                                          כתבה: טובט צ'וקי

                          עיצוב: ליבת קמחי  

                        צילום עטיפה: רויטל טופיול                

                              הוצאת סער

                                                           39 עמודים

על הכריכה מאחור מובאים דבריהם של עדנה מזיא ופרופ' נועם שליט.

עדנה מזיא כתבה "מקסים. מעמיק. מפתיע"

פרופ' שליט גם הסביר: "סיפורה של ליבת מקסים ומרתק בעת ובעונה אחת.

קצר אבל מחזיק את מרובה.

החוויה האישית-אינטימית, הופכת לפתע לאוניברסאלית ולנחלת הכלל.

שירה שנושקת לפרוזה שנושקת לשירה.

לחשוב ברגש ולהרגיש בשכל."

גם אני רציתי לדבר על חוויה אישית-אינטימית, כי זה הרושם הראשון שמקבלים מספר זה.

ספר המכיל 30 פרורים  שהם הכלאה בין פרוזה לבין שירים ככתוב בעמוד הראשון של ספר מיוחד זה. לדוגמה:

תכלית (ע' 13)

אם לכתיבה, ואם למוסיקה העליזה שבקתרזיס כתב האותיות אין יכולת לחרוג אף לשביר של רגע ממגבלות הכדור האטום, המבהיק, שכל-כולו סובב אך רק סביבי, סביב רגשותי ותבונתי, אם הכל מצטמק לכדי שתיקה חשופה ורתיעה מחברת הזלת, ללא תכלית, ללא שאיפה מעבר לזו הכלואה בכדור תכליתי האישית – האם לא תהפוך כתיבה לחרישית, חסרת קול, מאובנת?

הכותבת, ישראלית, שהיא נזירה בודהיסטית-טיבטית ילידת ישראל, רשומה בשמה הטיבטי (טובט צ'וקי) ככותבת הספר

ושמה הישראלי (ליבת קמחי) מופיע כשם המעצבת.

העיצוב הוא בהחלט  חלק מרשים מהספר.

כל  פרור  (פרוזה שירית) נתון בתוך מסגרת מעוצבת ש במרכז מעליה, בראש העמוד ישנו עיצוב נוסף.

זה באשר למראה הפנימי, של עמודי הספר. על הכריכה תמונת הנזירה.

התוכן כולל כאמור 30 שירי-פרוזה באורכים שונים. כמעט כולם לא יותר מעמוד ולפעמים אף פחות, המאפשרים הצצה לעולמה של הכותבת. הניסוח הלשוני והייחודי הוא שלה בלבד, אך הנושאים רבים ומגוונים  ואם כל היחוד של ליבת קמחי – טובטן צ'וקי, נמצא שם פה ושם גם את עצמנו.

וכך היא כותבת על עצמה:

"יחידה (עמ' 14)

אמרו לי שאני יחידה במיני. צדקו לא במה שנגע ריבוי כרונות, קסם אשי או רגעי אושר מדודים, אלא שמשהו בי איננו ניתן לשיעתוק. ובכל זאת, זה לא מוצא-חן בעיני – נקודות הדמיון הן החלק הקובע. החלום- הרצון בהנאה קטנה, פשוטה, יום יומית, השאלה "למה", האנושיות דומה בכל אדם מרובע, חסר גוון, חסר-פנים, בו נתקלתי להרף עין ושכחתי מיד, היכולת לשאול שאלות, לאהוב, לשנוא, להית אדישה; התכונות הפשוטות – כביכול שהופכות אותי לצפויה מראש, מדודה, קבועה; כמעט ידוע לא פקפוק שאגיב תמיד כך. ממש כך – בדיוק כך. אלא שמקור חולשתי הוא גם מקור ההיכרות האינטימית שלי עם הזולת, הסיבה לקיומי בעולם. לבדי, איני אלא יחידה במיני. זה נשמע פשוט איום ונורא."

                                                                    *

למקרא הדוגמאות שהבאתי למעלה, ודאי תסכימו איתי שמומלץ לקרוא ספר זה יותר מפעם אחת.

בינתיים קראתי אותו מתחילתו עד סופו רק פעם אחת. לקטעים אחדים כבר חזרתי, לאחרים אחזור בעתיד.

הפעם הרשימה שלי שונה מאילו שאני כותבת, כי הספר כל כך מיוחד שרק קריאה אישית של כל אחד מאתנו יכולה ליצור את הרושם החזק שמשאירות שורותיו.