מושב לצים - גידי נבו (ספר עיון)

253 עמודים
סדרת מסה קריטית
הוצאת דביר

2011

"יש בסטירה באופן אימננטי משהו אנטרופי, מקעקע , סותר. הסטירה היא אומנות ההרס. היא טיפוח ושכלול אנרגיה של רוע, קרן לייזר של רשע מאוכז המתמקדת בקורבנה והופ… הוא איננו.  ורק סליל קל של עשן נותר, מתאבך קלות מעל מה שפעם היה משהו או מישהו" (עמוד 9)

למרות (ואולי בגלל?) התיאור החד הזה של הסאטירה המופיע במבוא של הספר, אני אוהבת סאטירה. יש משהו בסאטירה שמאפשר להעביר ביקורת בצורה שאחרים יבינו את הביקורת טוב יותר וייטו לקבל אותה. מעבר לכך, נראה לי שכמעט בכל אחד יש את הצד האפל הזה שנהנה לראות את האחר, זה משגיע לו, מושפל ואף בא על עונשו בדרך זו.

באופן אישי, קטעי וידאו של החמישיה הקאמרית מצליחים לשעשע אותי עד היום. קישון מאז ומתמיד הצליח להעלות חיוך על פני בתיאוריו המדויקים אשר מאחוריהם עומדת ביקורת נוקבת ובגיל יותר מאוחר כאשר התוודעתי לחנוך לוין למדתי להנות גם מהטקסטים שלו.

הספר הזה מתמקד בחמישה יוצרים, סטיריקנים, אשר לדעת המחבר מהווים דמויות מפתח בסטירה העברית החדשה ב-200 השנים האחרונות. החל  מיוסף פרל אשר כתב את "מגלה טימרין", פארודיה אנטי חסידית ממשיך בשלום עליכם, אפריים קישון וחנוך לוין ומסיים בסטיריקן והעיתונאי דורון רוזנבלום. לכל אחד מהכותבים מוקדש פרק המנתח את יצירתו תוך הבאת מובאות ודוגמאות מכתביו של היוצר. יודגש כי לא מדובר בספר קריאה אלא בספר עיון המנתח את הכתיבה של אותם יוצרים.

על אף שמדובר בספר עיון, הכתיבה ברורה ושוטפת וקל היה לי לקרוא כל פרק במלואו מבלי להזדקק לעזרתם של מקורות אחרים. אני מצאתי את הניתוחים בספר מעניינים וחלקם אף גרמו לי לחשק לקרוא שוב את הטקסטים בהם הם עוסקים (כך נזכרתי למשל שעבר הרבה זמן מאז קראתי מכתביו של קישון בפעם האחרונה).  יתרה מזאת, הכתיבה כוללת בתוכה דוגמאות כך שגם מי שאינו בקיא ביצירותיו של הכותב לעומק יצליח להכיר את התמונה הכללית. להפתעתי, על אף שלא יצא לי לקרוא מיצירתו של יוסף פרל בעבר הצלחתי לקרוא בעניין את הפרק העוסק ביצירתו וללמוד משהו חדש.

לסיכומו של דבר, מדובר בספר מעניין לחובבי הניתוחים הספרותיים ולחובבי הסאטירה. על אף שהיכרות עם כתיבתם של כל היוצרים בו מומלצת, יתכן ותמצאו בו עניין גם אם אינכם מכירים את כל הכותבים.

 תודה לרונית