מאמר על המתודה - רנה דקארט (ספר)

"אני חושב, על כן אני קיים" (Je pense donc je suis ), אולי המשפט המפורסם ביותר בפילוסופיה המערבית, מופיע בספרו של רנה דקארט, “מאמר על המתודה", אשר יצא לאחרונה בתרגום חדש בהוצאת ידיעות אחרונות. דקארט אשר נחשב בעיני רבים כ"אבי הפילוסופיה המודרנית" הוא ללא ספק אחד ההוגים המשפיעים ביותר בפילוסופיה המערבית ולכן ניתן לומר כי כל תרגום חדש של יצירותיו הוא ברכה נוספת לארון הספרים הפילוסופי בעברית.

את המאמר על המתודה הוציא לאור דקארט, בעילום שם, בשנת 1637 והוא שימש במקור כהקדמה לשלושה חיבורים מדעיים: הדיאופטריקה, המטאורים והגיאומטריה (שספק אם יזכו אי פעם לתרגום לעברית) .כדי להגיע לקהל רחב של ציבור משכילים נכתב החיבורבשפת ארצו, צרפתית, ולא בלטינית כמקובל באותם ימים.

המאמר מחולק ל6 חלקים. בהקדמה לחיבור מסביר דקארט בקצרה במה עוסק על אחד מהם:

"בראשון ימצא הקורא עיונים שונים על המדעים. בשני, עיקרי הכללים של המתודה שביקש המחבר. בשלישי, כמה מכללי המוסר שהסיק מן המתודה הזאת. ברביעי, הטיעונים שהוא מוכיח בהם את מציאותם של האל ושל נפש האדם, שהם יסודות המטאפיזיקה שלו. בחמישי, סדר-השאלות שחקר המחבר בפיזיקה, ובייחוד הסבר לתנועת הלב ועוד לכמה בעיות מתחום הרפואה, וכן על ההבדל שבין נפשנו לנפש בעלי-החיים. ובחלק האחרון, מה הדברים הדרושים, לפי דעתו, כדי שיוסיף המחבר ויתקדם עוד בחקר הטבע יותר מכפי שהתקדם עד כה, ומה הן הסיבות שהניעו אותו לכתוב על זאת"

הפרק הרביעי הוא אולי המעניין מכל הפרקים שכן הוא עוסק במטאפיסיקה של דקארט. אך חשוב לציין כי לכל מי שזהו לו המפגש הראשון עם ההוגה הצרפתי צפויה אולי אכזבה קטנה. דקארט מסביר בקצרה יחסית את רעיונותיו הפילוסופיים , ולא תמיד בצורה אשר תספק את קוראיו. כמה שנים מאוחר יותר (1941) יפרסם דקארט את ספרו החשוב ביותר "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" ובו הוא ירחיב את הרעיונות המוצגים בחיבור זה.

המאמר, כשמו כן הוא, "על המתודה" ובו מציג דקארט מספר כללי מתודה בסיסיים לידיעה. כללים שאולי נראים לנו היום כמובנים מאליו (אך לא כך בתקופתו):

1. המנעות מחפזון ודעות קדומות וקבלת רק מה שנוכחנו בוודאות שהוא אמיתי.
2. חלוקת הקשיים לחלקים רבים ככל האפשר.
3. סידור הבעיה באופן הדרגתי מהידיעה הקלה והפשוטה ביותר אל עבר המורכבת ביותר.
4. לבדוק היטב שלא פסחנו על שום דבר.

סטודנטים לפילוסופיה התחנכו במשך שנים על תרגומו הקלאסי והארכאי של יוסף אור (1936!).לאחרונה גיליתי גם שיצא תרגום חדש נוסף של עירן דופרמן בהוצאת כרמל (2008). מסיבה לא ברורה – מלבד המובנת מאליה אולי של תחרותיות - תרגומו של דופרמן לא מוזכר בביבליוגרפיה העברית של התרגום החדש. כך או כך תרגומו המצוין של מתרגם ממצוין ומנוסה כמו יהושע קנז הוא תענוג אמיתי והחיבור קולח מראשיתו ועד סופו.

הספר הוא קלאסיקה אמיתית בפילוסופיה ומומלץ לכל מי שמעניין בתחום.