השיבה הביתה - אנה אנקוויסט (הספר)

השיבה הביתה
מאת: אנה אנקוויסט
מהולנדית רן הכהן
הוצאת הספרייה החדשה/ קיבוץ המאוחד
2008
375 עמודים


סקירה:

נהוג לומר "מאחרי כל גבר עומדת אישה". אני לא אוהבת את האמירה הזאת, אני מעדיפה לומר, לצד כל גבר עומדת אישה ואפשר גם ההפך.
ההיסטוריה רצופה בשמות של גברים. מעלליהם, מחשבותיהם, רצונותיהם נצרבו, נחתמו על דפי ההיסטוריה.
נשים כמעט לא מוזכרות בכלל. מעט מאוד. למעשה, אנחנו בקושי מכירים את הנשים שעמדו לצד הגברים.
איש לא מכיר את רעיית חוזה המדינה, או את נשותיהם של מנהיגים, הוגי דעות, מדענים אחרים.
אנה אנקוויסט מאפשרת לנו להציץ דרך חור המנעול, אל חייו של אחד המיתוסים הגדולים של ההיסטוריה, קפטן ג'יימס קוק. להביט אל חיי האישה שאתו וילדיה, שהמתינו תמיד לשיבה שלו הביתה.
האמת, הסיפור על אליזבת וילדיה, הרבה יותר מעניין משהות ארוכה בת 3-4 שנים, על ספינה בלב ים, עם קפטן קוק, הצוות שלו, פרות, עזים וסוסים מתנת המלך.
אליזבת היא דמות מופלאה בעיני. אישה חזקה, נחושה שנשארה תמיד מאחור.
היא הצליחה לנהל בית לבדה ולעמוד בגבורה מול כל הגלים, משברים וסערות שזימנו לה חייה.
דמות ציבורית הופכת תמיד לנחלת הכלל. הרבה פעמים אנחנו נוטים לשכוח, שמאחרי הקלעים יש אנשים
שאהבו, רצו, טעו וגידלו ילדים. השמחה והצער מופקעים מן המשפחה והופכים גם הם לרכוש ציבורי.
אנקוויסט מחזירה את הכבוד למשפחה, הופכת את קפטן קוק לאיש פרטי ככל האדם ואת אשתו אליזבת לאישה שראוי להתייחס אליה כמי שהייתה לו כ"מגדלור בחשכה", כ"נמל בית" ואולי אפילו כ"תורן".
ספינות הצי, מעולם לא הפליגו ללא התורן.

"זה העניין אליזבת. אני לא יכול להסביר את זה טוב יותר. זה בכלל לא קשור אלייך. את נהדרת, את האישה הכי טובה שיכולתי לבחור. זה לא שאני רוצה לברוח ממך, להיפך, הייתי מעדיף להישאר איתך תמיד, לשבת איתך לשולחן, ללכת לצידך. אבל הים ישנו. אני מוכרח. לא בשביל הכבוד, לא מפני שהמלך מבקש, אלא מפני שזה הייעוד שלי" עמ' 160

ספר טוב גורם לי לחשוב, לחפש מידע, לשאול שאלות.
אחרי שסיימתי את "השיבה הביתה", חשבתי הרבה, חיפשתי מידע.
אני ממליצה מאוד!!!



על ג'יימס קוק מאתר מט"ח:

ג'יימס קוק נולד ביורקשייר, אנגליה והיה יורד הים הגדול ביותר בהיסטוריה האנגלית. הוא גם היה אחד החוקרים הנודעים, בעידן שעסק בחקר העולם, שהתחיל עם מסעו של כריסטופר קולומבוס. את מקצועו למד בעבודתו על אניות מסחר, ששייטו בים הצפוני ובים הבאלטי. בשנת 1755 בהיותו בן 27, קיבל את הפיקוד על ספינת הדגל של הצי המלכותי. במסע לצפון אמריקה, גילה קוק את הנהר סנט לורנס ואת חופי ניופאונדלנד. קוק היה נווט מעולה ועמד בראש משלחת של אסטרונומים אנגלים, שבקשו בשנת 1768 להגיע לחלק הדרומי של האוקיינוס השקט, כדי לצפות במסלול שעושה כוכב הלכת וונוס (נגה) על פני השמש. אחר כך ערך מסעות ברחבי העולם, למען הכתר הבריטי.
קוק גם ביקר בניו זילנד, שם נושאים עד היום 15 איים את שמו והיה האדם הראשון שמיפה את קו החוף של ארץ זו. ב-1770, ביקר קוק בניו גיניאה, השתלט על רצועת החוף המזרחי של אוסטרליה והפך את המקום לחלק של אנגליה, אחרי שהסב את שמו לניו סאוס וולש. במסע הזה גילה קוק שטחים חדשים שאיש לפניו לא גילה. ב-1772 יצא קוק לדרך פעם נוספת, בחיפושיו אחר "היבשת הדרומית", ששמועות עליה כבר היו ידועות לאנשי תקופתו, אך איש עדיין לא מיפה אזור זה. הוא אכן גילה את אנטארקטיקה והיה האדם הראשון שמיפה את רצועת החוף של יבשת זו. במסעו זה עבר מרחק של 70,000 מייל (112,000 ק"מ) ובכך היה האדם הראשון שהפליג סביב כדור הארץ מן המזרח אל המערב.
במסעו השלישי, בשנת 1776, גילה קוק את איי הוואי והעניק להם את השם "איי סנדוויץ" על שמו של ג'ון מונטאגו (1718-1792) הלורד הראשון של האדמירלות הבריטית. קוק חקר את חופי צפון אמריקה, מאורגון עד אלסקה ועבר את מיצרי ברינג, כדי להגיע לאוקיינוס האטלנטי.
בשנת 1779, במהלך מסעו השלישי, נדקר קוק למוות בקטטה עם ילידים באיי הוואי. מותו דומה במפתיע למותו של פרדינן מגלן, שנרצח גם הוא על ידי ילידים (בפיליפינים), בהיותו במסע לגילויי ארצות חדשות.
המורשת הגדולה שהותיר אחריו קוק, סללה את הדרך ליישובן של אוסטרליה וניו וילנד, תהליך שהחל עוד לפני מותו. קוק גילה אזורים רבים בתוך ובשולי האוקיינוס הגדול ביותר בעולם .


כריכה:

'השיבה הביתה', הנחשב בהולנד לרומאן הטוב ביותר של אנקוויסט עד כה, ממקם את זירת התרחשותו באנגליה של המאה ה-18, סביב דמותו ההיסטורית של קפטן קוּק, מגלה הארצות הגדול. אנקוויסט טוֹוה את הרומאן שלה בין חרכיהם של הנתונים ההיסטוריים. בעוד קוק יוצא לשלושת מסעותיו הגדולים, ונעדר כל פעם 4-3 שנים, ורק בשובו ישמע מה נולד לו כשהפליג, ומי מילדיו מת בהיעדרו – מספרת אנקוויסט את סיפורה של אליזבת אשתו, שההיסטוריונים יודעים רק מעט מאוד על 95 שנות חייה. ממי שמילאה בביוגרפיות שנכתבו על קוק את תפקיד בת-הלוויה המחוקה של הספן הנערץ, הממתינה לא בפסיביות, היא הופכת לדמות מלאה ומרתקת, שחייה הפנימיים מרשימים פי כמה מדמותו של בעלה. כמו בשני הרומאנים הקודמים של אנקוויסט חוסה הסיפור בצל ההשפעה הטראומטית של גבר נעדר על חייהם של הנשארים, אך דומה שמה שמשך את אנקוויסט אל דמותה של אליזבת קוק הוא מות הילדים. ב'יצירת המופת' כתבה אנקוויסט דפים בלתי-נשכחים, קורעי-לב, על השפעת מותה של ילדה על הוריה. כעבור שבע שנים, ב-2001, דרסה משאית למוות את בתה מַרחיט. דומה כי חלל התהודה הזה עיצב יותר מכל את הכתיבה של 'השיבה הביתה'. אומנם "יש רק מוות אחד, וכל המיתות שאחריו רק חוזרות ומנערות את הייאוש הקפוא של הראשון", אבל אליזבת קוק, אשה-איוב, איבדה שישה ילדים, ומה שהעסיק אותה במחצית השנייה של חייה הארוכים היה עיצוב הריקנות בַּזמן שעמד מלכת, נקודת האמצע הריקה, לב שהלם בחום בוער, לָבָן. בשליש הראשון של הספר, המתנהל על מי-מנוחות, חוזר ג'יימס קוק הביתה ממסעו השני כגבר בסוף הקריירה שלו, ונראה כי מעתה ייפתח לאליזבת קיום יציב עם בעל בגמלאות, הנמצא בבית. אבל הניגוד בין חיי הבית לחיי הספנות אינו ניתן לגישור. קוק ואליזבת מתנהלים בעולמות נפרדים, ולא עולה בידה להטיל באמת עוגן אצלו, להבין מיהו. בלתי-נמנעת איפוא יציאתו למסע חדש, מסעו האחרון, שמותיר את אליזבת לבדה. בדקוּת-המבט יוצאת-הדופן שלה, ובאיפוק העילאי, מעניקה אנה אקוויסט נוכחות עזה, מלאת חיים, לדמותה של אשה שמתנהלת לפי המוסכמות המקובלות אבל בעולמה הפנימי היא איננה מצייתת לשום תבנית צפויה-מראש.

תודה לדורית

ביקורות באתר לספרים של אנה אנקוויסט