ילדי הסקויה - גון בן ארי (ספר)

מאת: גון בן-ארי

SEQUOIA CHILDREN

הוצאה: זמורה-ביתן

שנת הוצאה: 2010
עורכת הספר: הילה בלום

מס' עמודים: 486 עמודים

הספר נפתח אך תוך עולם שאחרי המצאת זריקת ה-אל.אי.אי. זריקה המאריכה את תוחלת החיים של מי שמקבל אותה בלידתו עד אלף שנים. הילדים האלו מכונים ילדי הסקויה. הביטוי 'ילדי הסקויה' ניתן להם על שם עץ הסקויה המסוגל להגיע לגילים מופלגים של 2200 שנה ויותר.

הספר מורכב משלושה סיפורים עיקריים ומעוד כמה סיפורי משנה. הספר קופץ בין הסיפורים שבתחילה נראה כאילו אין בניהם קשר, ולאט לאט קושר בין הסיפורים.

הסיפור הראשון היא סיפורה של ניקולינה בת השש-עשרה, ילדת סקויה. אשר אביה הלך לעולמו, וסבה גרישא – ניצול השואה האחרון שנותר בחיים, נפטר גם הוא. לפני מותו שלח לה מכתב ובו צופן שהיא מנסה לפענח. אחרי מותו, באופן מפתיע, היא ממשיכה לקבל ממנו מכתבים.

הסיפור השני הוא סיפורו של איתמר בן האחד עשרה, אף הוא ילד סקויה. גר בנהלל עם אביו, סבו ואחותו. אמו עזבה את הבית. הוא מקבל בטעות מכתב מניקולינה שהיה מיועד לסבה, מתחזה לסבה ועונה על מכתביה.

הסיפור השלישי שהוא לב ליבו של הספר, מספר על קורותיהם של ינון שכטר, ממציא הזריקה מאריכת החיים, ושל גרישא פישר, סבה של ניקולינה, כילדים במלחמת העולם השנייה. הילדים חיו אז בצ'רנוביץ שברומניה וסבלו מהתעללויותיהם של משתפי הפעולה הרומנים שטבחו ביהודים. הילדים שניצלו מצאו מקלט במפעל סוכר שנוהל ע"י ניקולינה ובעלה. מפעל הסוכר שימש מקום מסתור ליהודים. הבעל היה אחראי על העסקתם, האכלתם והלנתם ואילו אישתו ניקולינה היתה אחראית על ה"משפחתיות". האנשים שהסתתרו במקום איבדו את משפחתם וניקולינה הורתה על הקמת "משפחות קטנות" בין היהודים המסתתרים.

"לכל ילד חייב להיות לפחות הורה אחד," אמרה, "ולכל מבוגר חייב להיות לפחות ילד אחד. ככה זה פה."

תחילה ייחסו לה היהודים פטרונות מתנשאת של אשה הנוהגת כילדה המשחקת בבובות, אך אט-אט התעוררו "המשפחות הקטנות" וזרם בהן דם, והיו ילדים שנקשרו אל הוריהם מן המשפחה הקטנה הרבה יותר מכפי שהיו קשורים אל הוריהם האמיתיים, הגדולים, המתים. (עמ' 319).

באותו מפעל הסתתר גם אומן פנטומימה, ולדימיר איבנוביץ' סדובניק, שמאמץ את הילדים באותו תקופה. הוא ממלא את ימיהם במקום בסיפורים שהם עירוב של שקרים ואמיתות והם משפיעים עליהם בעתיד כבוגרים.

שלושת הסיפורים נשזרים ונקשרים אחד בשני. כל סיפור מאיר ומסביר סיפור אחר.

לכל אורך הספר לא יכולתי שלא לתהות האם הארכת תוחלת החיים בקפיצה גדולה לאלף שנים היא ברכה או קללה. אנשים אשר רגילים שתוחלת החיים שלהם היא קצרה (יחסית) ממהרים לבלוע את החיים ו"לבזבז" אותם על עבודה או מלחמות וזאת כדי להספיק עוד, מה יקרה כעת שמגבלת הגיל הוסרה וצפויים חיים ארוכים כל-כך אז אין למה למהר אבל יש הרבה מה להפסיד אם מאבדים אותם...

מומלץ בחום.

גב הספר:

“אולי זה לא שבלילה הדברים נראים נוראים מכפי שהם באמת, אלא שביום הם נראים נפלאים מכפי שהם באמת. ואולי יש רק נקודה אחת, בין ערביים, שבה הדברים נראים כפי שהם.”

ניקולינה היא ילדת סקויה. כמו שאר ילדי הסקויה, גם היא קיבלה בלידתה זריקה מהפכנית שעתידה להאריך את חייה עד אלף שנה. כשסבה, ניצול השואה האחרון, הולך לעולמו, הוא מותיר אותה עם מכתב ובו צופן שהיא מוכרחה לפצח. אבל היא בת שש-עשרה – כל העולם הוא צופן שהיא מוכרחה לפצח. גם איתמר אמור לחיות עד אלף. הוא רק מקווה שהזמן יספיק לו כדי למצוא את אמא שלו, שיצאה יום אחד מן הבית ולא שבה.

וברקע, העבר מתעקש להמשיך לקרות בזיכרון: רומניה תחת המשטר הנאצי; הרב אלתר כותב תנ"ך חדש; גרישא סוחב את אחיו על הגב דרך השואה; ולדימיר משקר לילדים כדי להציל אותם מהאמת; וישנו ינון. ינון יגדל וימציא תרופה שתייצר דור חדש של ילדים. ילדי הסקויה.

ילדי הסקויה הוא אגדה מודרנית שמפרקת את היסודות של אגדה לפיקסלים. כשמביטים באגדות מקרוב כל כך, הכול נראה אמיתי ונורא ונהדר. זהו ספר שמעלה שאלות מרתקות על כבליו של החופש ועל אבני הבניין של הנצח; רומן יפהפה פרי עטו של גון בן-ארי, 25, יוצר מבריק שספרו הקודם תושבי חדר הילדים סומן בביקורות כהישג המעיד על תגלית ספרותית יוצאת דופן.