יפן במבט אישי - בן-עמי שילוני (ספר עיון)

את בן עמי שילוני אני מכיר מימי באוניברסיטה, שם למדתי את הקורס שלו "מבוא ליפן המסורתית". הוא היה ידוע כאחד הקורסים הכי כיפיים שאפשר ללמוד שם, ואכן, כמעט מדי שיעור, נכונה לנו הפתעה אחרת - בסוף ההרצאה הביא שילוני אורח שקשור לנושא שנלמד באותו השבוע. כך למשל הגיעו אורחים שהדגימו לנו את טקס התה. בשיעור אחר הגיעו לוחמי חרבות שהדגימו לנו שיטות לוחמה של סמוראים (אותו שיעור היה מגניב במיוחד, משום ששילוני הביא שריון סמוראים וחרבות). לאור זכרונותיי הטובים ממנו, והיותו אגדה בקרב לומדי תרבות יפן בארץ, שמחתי לקבל לסקירה את ספרו.

הספר הוא בדיוק מה שהכותרת מבטיחה, מבט אישי על יפן. למען האמת, זהו אינו ספר ההיסטוריה עליו הייתי ממליץ לקורא הרוצה ללמוד את ההיסטוריה של יפן, שכן הוא נעדר רצף כרונולוגי של ממש. נכון יהיה לקרוא לספר הזה "סקירת תרבות" - הפרטים ההיסטוריים משמשים את המחבר על מנת להבהיר את הסוגיות בתרבותה של יפן בהן הוא דן. הספר מחולק בהתאם, על פי הסוגיות השונות, ומקיף למשל את שאלת דתיותם של היפנים, האמנות שלהם, יפן במלחמת העולם השניה וקשריהם של יפן והיפנים לישראל וליהודים. כל סוגיה מלווה בשפע אנקדוטות וסיפורים של המחבר, שניכר שאוהב מאד את יפן.

מכיוון שאני כבר מכיר את ההיסטוריה היפנית, שמחתי מאד על המבנה הזה של הספר. הסיפורים האישיים הם החלק הטוב ביותר בספר, לטעמי, והמחבר מאיר היטב את תרבותה השונה של יפן, ומכיוון שאני חושב לאחרונה המון על הדרך בה אנו תופסים את המציאות, היה כיף לראות שאכן ניתן להסתכל עליה באופן שונה, "גמיש" יותר, שאינו מקדיש חשיבות רבה כל כך להגדרות ולתבניות שאנחנו רואים כמרכזיות, כמו הדת למשל. נכון, האופי היפני הוביל גם לאכזריות רבה לאורך המאות, אבל היפנים ידעו לחיות וידעו למות. אני חושב שבהחלט אקח מהם את חשיבות היופי ואת העובדה שהחיים באים קודם, לפני הגדרות כאלה ואחרות. התבניות אינן חשובות, מה שחשוב הם החיים.

בכל מקרה, ספר קולח, כתב היטב ומעניין. מומלץ למי שרוצה להכיר תרבות שנראית במבט ראשון מאד שונה, אבל המחבר משווה רבות בין התרבויות השונות ומראה שהכל עניין של פרספקטיבה. העטיפה נהדרת, אבל כשמדובר באמנות יפנית, קשה לפספס. אני נהנתי, מומלץ.

תודה לנמרוד