אלה תולדות נח - נח קליגר (אוטוביוגרפיה)

335 עמ'

על הספר
"אילו חיים. איזה סיפור. ואיזה גורל! לקרוא את האוטוביוגרפיה של נח קליגר זה כמו לצלול אל תוך האירועים ההיסטוריים של המאה ה- 20. אירועים כואבים בהתחלה, נשגבים בהמשך, הנקראים בהתרגשות." כך כותב הסופר וחתן פרס נובל אלי ויזל בהקדמה לאוטוביוגרפיה של ידידו נח קליגר.

לא רבים הם האנשים שגורלם מייצג באופן כה עקבי את גורלו של העם היהודי במאה השנים האחרונות כמו נח קליגר, שבאישיותו ובסיפור חייו הוא עדות מהלכת לניצחונה של הרוח האנושית בכלל, ושל העם היהודי ושאיפתו לחיים ולעצמאות בפרט, על אושוויץ ועל משרפותיו.

קליגר נולד ב- 1926 בצרפת, היה ציוני עוד בנעוריו, נשלח לאושוויץ וחזר ממנו, פעל להברחת יהודים מאירופה לארץ ישראל, היה מאנשי צוות האונייה אקסודוס במסעדה ההרואי לארץ, לחם במלחמת העצמאות, מילא במשך עשרות שנים תפקידים בכירים במוסדות הכדורסל בארץ ובעולם ועובד כעיתונאי ב"ידיעות אחרונות" במשך 53 שנים, עד עצם היום הזה.

תולדות חייו של נח קליגר מייצגות את הדרך רבת הסבל והגבורה שעבר העם היהודי מגלות לשואה ולתקומה. הוא שרד כנער את זוועות השואה הודות לכוח הישרדות ועוצמה אישית יוצאי דופן, והחיים הארוכים, הציוניים, העשירים ומלאי העשייה שחי על אף הכול, ואישיותו החיונית ומלאת ההומור ואהבת החיים, הם בבחינת ניצחון אישי וסמלי על היטלר ועל הרשע הנאצי. מאוּד מוצל הפך קליגר לנושא לפיד – אש התמיד של זיכרון השואה – ופעילותו לשימור הזיכרון הזה מוכרת וזוכה לכבוד ולהוקרה בעולם כולו.

סיפור חייו המרתק מובא כאן מתוך זיכרונו המדויק להפליא ובכישרון סיפור טבעי, שהיה לו גם למשלח יד ולשליחות חיים. זהו סיפור שלצד זוועות ומוראות שזורים בו מעשים הרואיים ונסים מופלאים, ולצד מפגשים נדירים וחוויות מפעימות – גם אנקדוטות וסיפורים מבדרים.

סקירה

קללה סינית עתיקה מאחלת למקולליה לחיות בזמנים מעניינים,זה מה שקפץ לי לראש כשקראתי את הספר.  אני חייבת להתוודות, לא קראתי הרבה אוטוביוגרפיות בחיי, ובד"כ נמנעתי מקריאתם. ויתכן שהיום לאחר קריאת הספר אשנה מהרגלי זה.
קצת קשה לי לכתוב על הספר ובכל זאת אנסה.

הספר נפתח בהיות נח נער בפרק " מעין הקדמה: ניצלתי, יש מלחמת עולם" הכותרת גרמה לי להרים גבה ולחייך. כן, זאת דרך החשיבה של נערים. ומכאן המשכתי לקרוא. ציפיתי שרוב רובו של הספר יעסוק בשואה(החלק שעוסק בשואה מהווה פחות משליש הספר. עד עמוד 91)
חשבתי -איך מתארים שואה, אולי אמצא בו את התשובה איך עם שנחשב לתרבותי ונאור מסוגל לעשות זאת לעם אחר.

בעמוד 38 בפרק "אושוויץ, היום הראשון בגיהנום", מתאר נח את הגעתו לאושוויץ"הובלנו בידי חיילי אס-אס חמושים לקצה הרציף שבו עצרה הרכבת, ושם המתנו עד שהגיעו כולם. היתה זו אותה רמפה ידועה שך מכנה אושוויץ-ברקנאו, שכונה גן אושוויץ 2. ,הגברים יצעדו אחרי, הנשים והילדים יישארו על הרציף, פקד הקצין. למי שלא הבין, "הסבירו" החיילים בעזרת מהלומות ובעיטות."
,איך  מתארים  שואה?-נח  בוחר לספר על המעקב אחר דלי השתן, על איגרוף בזירת השטן ועל עוד אירועים שדרכם ניתן לאולי להבין או לחוש מעט מן המעט שעבר על האנשים בשואה. הוא אדם שאינו מאבד מצלמו גם בגיהנום שבו שהה. האנשים סביבו גם הם מנסים לשמור עד כמה שאפשר על צלם אנוש, הוא מתאר את מיקלוש איש כבן 50 שלא קלט היכן הוא נמצא, שפונה אל המשגיח כשחולצתו נגנבה, שהקפיד לשמור כשרות באושוויץ,  נח ניסה לסייע לו ככל יכולתו. הוא מספר על שחייה תוך סיכון חיים כדי לשמור על צלם האדם. הוא מתאר סיפורי גבורה של אנשים באותה תקופה חשוכה,שלעיתים קרובות הביאו לסופם.
יש גילוי עזרה ויש גם הלשנות.


אחרי המלחמה נח מוצא את עצמו מסייע לאחרים לעלות לארץ והוא נקלע לאקסודוס. כשקראתי את הפרקים העוסקים בכך-במיוחד את יחסה של בריטניה אל האונייה ואת שליחת המשחתות הבריטיות והפעלת נשק חם.
התקוממתי.  

יש בו בכותב ציוניות כובשת, אמונה ודבקות. והמון אהבת חיים. נח מתגלה כאדם בעל תושייה,בעל כישרון לשפות וספורטאי מצטיין .
הוא אדם שמסתגל, לומד ומשפיע.
פרק נרחב עוסק בספורט, (חלק זה פחות דיבר אליי-כי ספורט לא כל כך מעניין אותי) חלק מהשמות שצויינו הכרתי אף אני.  
וחלקים רבים בקרירה העיתונאית שלו שלמעשה החלה עוד כשהיה ילד.

אין בספר טרוניה.  יש הרבה פירגון לאנשים שנח פגש בימי חייו. המון אהבה.
הספר כתוב בשפה קולחת, הומור שזור בין השורות, סיפורים ואנקדוטות מהווי הגולה והארץ.

חיכיתי שיהיו בו יותר תיאורים על חייו האישיים. לקראת סופו הוזכרה בו אישתו.  וכל כך רציתי שנח ירחיב עליה ועליו. כאילו שיש עוד חלק חסר, עוד חלק בפאזל שנותר להרכיב.

איש ציוני נח.

תודה לשרה

לקריאת הפרק הראשון

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו