מקום זמן להיות - ויקטוריה אדלר-שרון (ספר שירים)

חדש על המדף
ספר שירים
אלבום
צילם נסים שרון
2010
הוצאת גוונים

נסים שרון –צילום

ויקטוריה אדלר שרון– שיר

מקום טוב בפסגה, כך כיניתי כל שנות חיי את האהבה, ותמיד תהיתי ושאלתי מה טיבה, מאין היא באה ולאן פניה מועדות?

קראתי אין ספור מילים בנושא, שמעתי אין ספור הסברים, שירים וביטויים ועדיין...

ועדיין השתוקקתי מאד לתאר ולכתוב את שיר ההלל שלי כדי לתרום את חלקי לעולם קסום זה.

נעתי בין הרצון העז לבין החשש הכבד מפני:

בושה, מבוכה, כמיהה?

מה יחשבו?

ומה כבר אחדש?

לבסוף נפל הדבר, וגמלה בי ההחלטה, ולמרות הקושי להיחשף, הוצאתי את השירים מהמגרה, אווררתי את השנים שחלפו מאז שנכתבו, ערכתי והנחתי על צילומי רקע תואמים..

זמן הוא מצרך משמעותי, לכן קובץ זה הוא מיוחד במינו, נכתב בשנות השישים, ומאוחר יותר הושלם בעוד שירים משנות התשעים של המאה העשרים שחלפה.

וגם כיום' בתחילתה של המאה העשרים ואחת,עם פרוץ האלף החדש, לא נס ליחם, והם כמו יין המשומר, רק התחזקו והתעצמו...

שירים באלבום זה הם ביטויי אהבה לאלוהים, לגברים, לנשים למקומות ולמצבי חיים שונים.

כתבתי אותם בצעירותי והיום בבגרותי הם החזירו לי את נעוריי.

באלבום שבעים ושלושה שירי אהבה המונחים על מצע של צילומי אווירה מרהיבים, המהווים שילוב מפרה.

התמונות משקפות את אווירת העולם הגדול בכלל ואת ישראל שלנו בפרט.

הן מעניקות לשירים את ההזדמנות להתחדש ולהחיות מחדש את האהבה.

להיות מאוהב זו מתנה רבת פנים, חושפנית, ייחודית, נוקבת וחד פעמית.

ובכל שיר ותמונה הבאתי גוון שונה, כדי להמחיש את מה שכָּלנו חווים, חווינו ונחווה, כל זמן שיהיה לנו מזל.

ויקטוריה

דברים של נסים בקשר לאלבום"מקום זמן להיות"

 הצילום ואני

אל עולם הצילום התודעתי באמצעות גיסי פרץ שהצטרף אל המשפחה כשהייתי בן 4

אילולא הוא לא היה מתמלא האלבום המשפחתי בתמונות בתקופה ההיא ואם מישהו זוכר את השלג בשנת 1950 לנו יש תמונות.

לפרץ הייתה מצלמה מסוג רוליפלקס בעלת שתי עדשות, העדשה העליונה שמשה למחפש התמונה שדרכו היית רואה את מה שהעדשה התחתונה רואה ומעבירה לסרט הצילום.

אהבתי מאד להתבונן במחפש ולראות את התמונה שהיתה מוקרנת על זכוכית מט לבנה ואת הצבעים של העולם החיצון שמודגשים על הזכוכית ולהתפלא שצד ימין הופך לשמאל ושמאל לימין.

לימים קיבלתי מאחי מאיר רשות להשתמש במצלמת הבוקס שלו. מי שזוכר זו היתה מצלמה בצורה של קופסה, מצלמה מאד פשוטה שבשבילי הייתה שיא השכלול.הייתי מצלם בה  מדי פעם בפעם ובגלל עלות הגבוהה של סרט הצילום והפיתוח, היית צריך לבחור טוב טוב מה אתה מצלם.

ההתרגשות בקבלת התמונות המפותחות בחנות הצילום היתה גדולה ממש כמו לזכות בהגרלה,

הצליח לא הצליח נשרף או פחות מדי אור בקיצור הרבה בעיות טכניות.

השלב הבא היה כשקיבלתי מאחי מצלמה 35מ"מ. זאת היתה מצלמה יותר משוכללת  מהירויות משתנות  אך עדיין כיוון מרחק ידני וכיוון אור ידני. כך שהיית צריך לחשב וללמוד ע"י ניסוי וטעייה

בתקופה זאת סיימתי את שרותי הצבאי והתחלתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב.מהמשכורות הראשונות אספתי סכום כסף שהקדשתי לרכישת מכונת הגדלה ואז התגלה לי עולם קסום שעד עתה היה נסתר ממני.

זאת הייתה חוויה מושלמת,  לצלם ותכף  לפתח את הסרט ואז להגדיל את התמונות לבד וההתרגשות לראות את התמונה המתגלה לעין בתוך נוזל הפיתוח זאת חוויה שקשה לתאר במילים.

השלב הבא רכישת מצלמת רפלקס הראשונה שלי מצלמה רוסית "זנית" ואחריה מצלמה גרמנית אקזקטה עם מד אור וכאן כבר בגיל 30 אבא לילדים רכשתי מצלמה חדשה מבית ניקון שזו כבר היתה התקדמות טכנית משמעותית ועברתי לצלם בעיקר שקופיות ותמונות צבעוניות.

ואז הגיעו המצלמות האוטומטיות והמילה האחרונה מצלמות דיגיטליות.

כל זה רק טכניקה שמאד עוזרת.אך ברור שמאחורי כל תמונה עומד האדם דרך ההתבוננות שלו העיתוי והמיומנות.

באלבום "מקום זמן להיות" יש תמונות מתקופות שונות, מקומות בארץ ובעולם ותמונות של מצבים מתוכננים ולא מתוכננים.

אומרים שמי שמטייל ומצלם לא רואה חלק גדול מהטיול אלא דרך מסגרת.

אני טוען שדווקא דרך הצילום אתה לומד להתבונן ולהפנים ולהעשיר את החוויה.

עטיפה של מזל זוהר

גשר נצנה

מצדה

עצרו



ביקורות באתר לספרים של ויקטוריה אדלר-שרון