רופא לבן אלים שחורים - אורי שורצמן (ספר עיון)

רפואת נפש מערבית בג'ונגל של אפריקה.
הוצאת אריה ניר
256 עמ'.

2007

אורי שורצמן הוא פסיכיאטר ישראלי שהתגורר מספר שנים בגאנה. שם הוא עבד כרופא כללי וכפסיכיאטר.
המפגש בין בוגר פקולטה לרפואה מערבי, לבין הרפואה העממית האפריקאית - מרתק.

בעבודה כרופא וכפסיכיאטר בין עצי הבאובב וההובנה של יערות הגשם, איבדתי את הבלעדיות על חכמת הרפואה. שוב לא הייתי סמכות טיפולית מוחלטת המתערבת בחיי אחרים כפי שהתרגלתי להיות בישראל, אלא שימשתי כאופציה טיפולית אחת בין דרכי ריפוי רבות ושונות.
עמ' 238.

המחבר מתאר 3 גישות בעניין היחס בין הרפואה המערבית לרפואה העממית:
הדרך הראשונה היא הרציונלית. היא אופיינית כמובן בקרב אנשים רציונליים, אלו המאמינים כי הרפואה המודרנית היא חלק משמעותי בתהליך אבולוציוני המחסל בדרכו אמונות תפלות ומאגיות מטופשות...לפי תפיסה זו, אין אפשרות למשא ומתן ובוודאי לא לסינתזה בין השיטות הטיפוליות, אלא רק קביעת סולם היררכי: למעלה - הרפואה המערבית, המושתת על בדיקה אמפירית...למטה - סיר מבעבע של שיטות טיפול אפריקאיות, אשר מוטב לא לטעום מהן.

הדרך השנייה היא תרבותית - רומנטית. מאמיניה מגיבים בזעזוע על ההתיימרות שלי לטפל נפשית בבני אדם אשר צמחו בתרבות אחרת מזו שלי. לתפיסתם, רק מטפלים מקומיים, אשר מכירים את הצופן התרבותי של הפציינט, מסוגלים גם לרפא אותו...
על פי גישתם קיימת היררכיה ברורה, רק הפוכה: למעלה - הרפואה המקומית, הבנויה על ידע פנימי, למטה - הרפואה המערבית, אשר לא מבינה מה שהיא רואה בתרבות הזרה, ולכן אינה מועילה (במקרה הטוב), או מזיקה (במקרה השכיח).

אורי שורצמן מעיד ששתי התפיסות האלה מוטעות בעיניו. הרפואה המקומית מתקיימת היטב ביערות הגשם, לא רק משום שלתושבי המקום אין ברירה אחרת, אלא גם משום שהיא עוזרת להם. יחד עם זאת, אין להיתפש לאידאליזציה של הרפואה העממית. היא חסרת אונים פעמים רבות מול מחלות קטלניות, ומתקשה למצוא את הטיפול המתאים.
אותו הדבר בדיוק, ניתן לומר על הרפואה המערבית ביערות הגשם. פעמים רבות היא עוזרת היטב, אבל לפעמים הפסיכיאטריה המערבית מגלה קוצר יד ואינה יכולה להושיע חולים רבים. הכישלון לא נובע מהיותה עיוורת לתרבות המקומית, אלא שגם במערב היא מוגבלת. התרופות האנטי פסיכוטיות אינן מרפאות סכיזופרניה, אלא מקילות על התסמינים, והתרופות נוגדות הדיכאון לא יעילות לכל החולים.

הגישה שלו לא מתנשאת, אלא ספקנית. הוא פתוח לקבל שיטות ריפוי שונות ומשונות, בתנאי שהן יעילות.
הספר מלא בתיאורים של החיים במציאות בלתי נתפסת עבורנו.
דוגמא קטנה:
המחבר מתאר את חדר הניתוח, המלא בטורי נמלים הפולשות אל הרקמות המנותחות.

קראתי את הספר בעניין רב. מומלץ בחום.
אני מצרפת כתבה של תמר גולן בנושא.

ביקורות באתר לספרים של אורי שורצמן

אשמח אם תגיבו