חיים באר - אל מקום שהרוח הולך (ספר)

הוצאת עם עובד

452 עמוד

2010

ספריה לעם

עורכי הסדרה - נילי מירסקי, משה רון ותרזה בירון –פריד

עיצוב העטיפה: דורית שרפשטיין

בספרו החדש מפליג באר על כנפי הפנטזיה: אדמו"ר חסידי מבני ברק המסייר עם מקורבו בטיבט במכנסי גי'נס. זאת בעקבות חלום מופלא (ומופרך) על אחד מאבותיו המפורסמים שידוע בכינויו "היהודי הקדוש" שהתגלגל בגופו של דמוי שור טיבטי שנקרא יק. הסיבה לדין הגלגול שנגזר עליו הוא מחלוקת ידועה בתולדות החסידות בינו ובין רבו ה"חוזה מלובלין" שיש עליה כבר התייחסות ברומן של בובר "גוג ומגוג".

בתיאור העסיסי של דמות האדמו"ר מאוסטילה (שם שבחר בו באר בעקבות אירוע ידוע אחר בתולדות החסידות) מתאר באר דמות מורכבת ביותר. וכאן עיקר חשיבותו של הספר. מה נגיד אם נשמע על רב ששותל מיקרופונים בחדר ההמתנה כדי לשמוע את הדיבורים של הממתינים ואחר כך להדהימם ביכולותיו הנבואיות? (כך עשה אדמורינו כדי לבסס את מעמדו בבני ברק) נוכל ריק מתוכן! זו הסתכלות חד-ממדית שרבים לוקים בה. באר חורש את נפשו של האדמו"ר לאורך ולרוחב ומגלה אישיות בלתי רגילה, מלאה חיוניות, שמואסת בחיי הרמייה שנכפו עליו מכורח הנסיבות, שואפת לחיים רוחניים מאד אבל רוצה גם את הגשמיות ובעיקר משתוקקת לאהבה.
לאורך כל הספר שזורים סיפורים ואמירות חסידיות שברובן חכמות מאד. לדוגמה:
'כדי לדעת לשון זרה יספיק לו לאדם לימוד של שנה או שנתיים, ואולם כדי לדעת את לשון עצמן אפילו שבעים שנה אינן מספיקות'.
או:
פרץ, תלמידו של היהודי הקדוש  ביקשו ללמדו שפת החיות, והשיב לו 'כשתשים על לב מה אתה מדבר, אז גם תבין את דיבורם של ציפורים ובהמות'. שם 269
שימו לב לסיפור הבא, כמה חכמה יש כאן: פעם אחת, טייל הרבי בעל חידושי הרי"ם עם נכדו בחצר ואמר לו, 'כשאחד נעשה גדול הדור ממילא מוכרחים להיות כל הדברים הנצרכים לעניין ההנהגה – בית מדרש ושולחנות וספסלים, ואחד נעשה גבאי ואחד נעשה שמש וכן שאר כל הענינים, אבל אחר כך בא הבעל-דבר וחוטף את הנקודה הפנימית ואת כל השאר משאיר שיסתובב כמקודם'... 338

לדעתי הבעיה שישנה בספר היא, שפנטזיה היא דבר חביב אבל כשמגזימים בה אפשר לאבד את האמינות של כל השלד של הספר. זה שהאדמו"ר מתאהב בחוקרת היפה שמתלווה אליו במסעו לטיבט, אפשר לקבל, אפילו שהוא שוכב איתה, סוף סוף הוא בשר ודם, אבל כל צורת ההתאהבות המהירה ודיבורי האהבה המערביים לגמרי שביניהם כמעט בלא שום נקיפות מצפון מצד "הצדיק החסידי", זה פשוט לא אמין. וכמובן הסיפורים על היק שמתעופף לשמים וכיוצא בזה שזה ז'אנר אחר לגמרי שבוודאי לא יתפוס קוראים רבים. גם לאמונות טפלות יש חוקים ומגבלות משלהן.

לסיכום חלקים רבים מהספר הארוך הזה מרתקים ממש. אבל המוצר המוגמר לא מהוקצע לגמרי.  

תודה לאריה

רומן חדש, בשל ומשוחרר של חיים באר, מחברם של נוצות, עת הזמיר, חבלים ו לפני המקום.

ביקורות באתר לספרים של חיים באר

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו