צ'אק פלאניוק - מועדון קרב (ספר)

הוצאת זמורה ביתן
מאנגלית: אריאל ניצן ואלכס גורביץ'
222 עמודים

מגב הספר:

"החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב.
החוק השני של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב.
החוק השלישי של מועדון קרב הוא רק שני גברים בכל קרב.
החוק הרביעי של מועדון קרב הוא רק קרב אחד בכל רגע נתון.
החוק החמישי של מועדון קרב הוא בלי חולצות ובלי נעליים.
החוק השישי של מועדון קרב הוא שהקרבות ממשיכים כמה זמן שצריך.
והחוק השביעי הוא שאם זאת הפעם הראשונה שלך במועדון קרב, אתה חייב להילחם."

מאז צאתו לאור בשנת 1996 היה מועדון קרב לקלאסיקה מחתרתית. כיום הספר מזוהה כאחד הרומנים המקוריים והפרובוקטיביים של שנות התשעים. "אומרים שתמיד היו מועדוני קרב. תמיד יהיו מועדוני קרב. מלצרים תמיד ישתינו במרק. אנשים תמיד יתאהבו. רוב הבחורים נמצאים במועדון קרב כי יש משהו שהם פוחדים מדי להילחם בו. אחרי כמה קרבות אתה פוחד הרבה פחות." זהו סיפורו הקודר והמשעשע של צעיר שכוח אֵל, טיילר דרדן, המגלה שזעמו כלפי העולם המלא בכישלונות ושקרים לא יוכל להיקבר תחת תרבות צריכה ריקה מתוכן. הנחמה שלו ושל עמיתיו שלוּלֵי הזכויות באה מקרבות אגרוף סודיים במרתפי ברים לאחר שעות העבודה. מועדון קרב הוא פרי רוחו של טיילר דרדן, שלדעתו מצא לחבריו ולעצמו דרך להתקיים מעבר לחייהם המגבילים והכושלים. אך בעולמו של טיילר אין חוקים, אין גבולות, אין מעצורים.

ואני:

זה בעייתי להמליץ לאנשים על ספרים. כי כשאתה ממליץ על ספר, אתה לוקח באיזה שהוא מקום אחריות עליו, ועל ההנאה ממנו. לכן אני מראש מבקש להסיר ממני כל אחריות לגבי הספר הזה. כי כמו שאני נהניתי ממנו, ונהניתי ממנו מאוד, יהיו לא מעט שלא ייהנו ממנו. הספר רווי באלימות, בקללות, בגסויות, ובהרבה גועל נפש.

אבל הספר הזה הוא קודם כל ספר על מצבו של האדם בעולמנו. הוא לא ספר על מכות, אלימות וכוויות בגב כף היד, אלא על מקומו של האדם הקטן בעולם של תרבות הצריכה והחומר. ולכן מראש, הספר הזה נידון למצוא חן בעיניי.

הספר מספר על טיילר דרדן, אנרכיסט צעיר ומתוסכל. לאורך כל הספר לא ברורה זהותו של דרדן, מי הוא, ומה הקשר שלו למספר הסיפור (שהוא דמות נפרדת). לקראת סוף הספר התמונה מתחילה להתבהר, ומי שראה את הסרט מבין על מה אני מדבר. בכל מקרה, דרדן רוצה להחריב את העולם בצורה שלו עכשיו, ולהקים אותו מחדש בצורה חדשה ומשופרת. והוא מתחיל מלמטה. ממש למטה. מלהשתין במרק של ארוחה במסעדה מפוארת. מלהשתיל תמונות של איברי מין לשבריר שניה בסרטי ילדים בקולנוע. מלהפוך את השגרה של העשירים והבורגנים לעוקצנית וכואבת טיפה יותר. ואז טיפה יותר עד שתיחרב לחלוטין. אז הוא מקים מועדוני קרב, שבהם גברים הולכים מכות (אבל ממש מכות, כולל הכל), כי רק ככה אפשר לנער את העולם. אבל מועדון הקרב באותה מידה יכל להיות מועדון גולף, או כל מועדון אחר שבו גברים יכולים לשבת ולהיפגש. העניין הוא לא המכות. העניין הוא אחוות הגברים שלא אכפת להם מכלום, ופשוט רוצים שינוי. דרדן מטפס למעלה לאט לאט, ומנסה ליצור "עידן קרח של המאה העשרים", עד לסוף המפואר של הספר.

את הספר לא יאהבו מי שלא אהבו את הסרט. חד משמעית. ולכן לכם אני לא ממליץ לקרוא אותו. אבל אתם שאהבתם את הסרט- לדעתי אתם הולכים ליהנות מהספר הזה, גם אם במהלכו תתלבטו אם הוא אכן יותר טוב מהסרט, או שהסרט עולה על המקור. חשוב לציין שהספר תובעני הרבה יותר מהסרט, מכל בחינה אפשרית. היו פעמים רבות שאמרתי לעצמי, וואו הספר הזה מלא בכל כך הרבה רוע. הוא מתפלש בביבים הכי עמוקים ומסריחים שקיימים. הוא נוגע בעצבים הכי רגישים, אבל בצורה מאוד גסה ואלימה, כראוי לספר מסוג זה. אבל יש שיגידו שזה מעיב על חוויית הקריאה בספר.

אגב, לכל חובבי הסרט צפוי גם בונוס בצורת "אחרית דבר" מאלפת מאת המחבר. אחרית דבר שנכתבה אחרי שהספר הפך לסרט וזכה להצלחה המסחררת לה הוא זכה.

בדרך כלל אני לא אוהב לצטט בסקירות, כי זה הורס לי את רצף הקריאה, אבל הפעם נתקלתי באחד ששווה ציטוט. הציטוט הוא משיחה של טיילר עם נציב המשטרה שרוצה לסגור לו את מועדוני הקרב:


"תזכור את זה," טיילר אמר. "האנשים שאתה מנסה לדרוך עליהם, אנחנו כל מי שאתה תלוי בו. אנחנו האנשים שעושים את הכביסה שלך ומבשלים את האוכל שלך ומגישים את ארוחת הערב שלך. אנחנו מציעים את המיטה שלך. אנחנו שומרים בזמן שאתה ישן. אנחנו נוהגים באמבולנסים. אנחנו מעבירים את השיחות שלך. אנחנו טבחים ונהגי מוניות ואנחנו יודעים עליך הכל. אנחנו מטפלים בתביעות הביטוח ובחיובי כרטיס האשראי שלך. אנחנו שולטים בכל חלק מחייך. אנחנו ילדים הסנדוויץ' של ההיסטוריה, והטלוויזיה גידלה אותנו להאמין שיום אחד נהיה מליונרים וכוכבי קולנוע וכוכבי רוק, אבל לא נהיה. ואנחנו עדיין מעכלים את העובדה הזאת," אמר טיילר. "אז אל תתעסק איתנו."


לסיכום, ארבעה סוסוני ים (בגלל הטוב, בגלל הרע, ובגלל השילוב המנצח בין שניהם)

תודה לאלעד

ביקורות  באתר לספרים של צ'אק פלאניוק

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו