פונטנלה - מאיר שלו (ספר)

הוצאת עם עובד
498 עמ'.

2002

אשה שהקשר שלה לתינוקה מתבצע באופן עקיף באמצעות העברת החלב שהיא שואבת לבקבוק שממנו ניזון התינוק, והיא מנועה מלטפל בו. התינוק שנולד פג גדל באינקובטור של אפרוחים ומטופל ע"י סבו. כעבור שנים הנכד גדל והופך לבחור הבנוי לתלפיות, והוא מטפל בסבו שהתכווץ ושוכב באותו אינקובטור. בעלה המשקיע אנרגיה רבה לבניית מערכת חדרים ומחילות תת קרקעיות. אביה שהגיע בזמנו לעמק כשהוא נושא כל הדרך את אשתו על גבו, כי הוא מבין את המושג "לשאת אשה" כפשוטו. נכד נוסף הוא המספר, מיכאל יופה, שגדל לאיש, כשהמרפס (פונטנלה) בגולגלתו נשאר פעור. אמא צמחונית אדוקה שיש לה חשבון אישי עם השימפנזים.

במשך שנים נהגה להביא לנו את השימפנזה כמופת וכדוגמה: "כל כך דומה לאדם, אבל ניזון רק מעשבים...צמחוני גמור, ובכל זאת כוח יש לו כמו לחמישה גברים אוכלי בשר"...עד שיום אחד התפרסמה בעיתון תגלית: שימפנזים צולמו באפריקה צדים וטורפים קוף אחד, ואפילו משסעים ואוכלים לתיאבון עופר איילים...בזאת ניתקה את יחסיה עם השימפנזים הצבועים...לא לפני שהודיעה...שאכילת הבשר, היא שהשחיתה את מידותיהם...ועשתה אותם רמאים.
עמ' 39 - 40.

אב הבוגד באשתו על ימין ועל שמאל (אם אפשר לכנות כך גידם יד שמאלו).
אלו הן רק חלק מהדמויות המאכלסות את "פונטנלה".
מאיר שלו שולה ממעיין היצירה שלו שוב  דמויות של מתיישבים מהעמק, וטווה רומן ריאליסטי וסוריאליסטי משובב לב. מוטיבים רבים נמצאים ברומנים אחרים שלו. יש קוראים שזה מפריע להם. אני נהנית מאד לקרוא את ספריו.
בספר הזה נתקלתי פעם ראשונה אצלו בהתייחסות לתהליך הכתיבה (בדומה ל"שירה" של עגנון). בטקסט משולבים מספר נוסחים שהמספר עוד לא החליט באיזה מהם לבחור, וברעיונות העולים אצלו תוך כדי הכתיבה, והוא מסמן אותם לעצמו כדי לעבד אותם מאוחר יותר.
דוגמאות:

...כך סיפרה לי רחל, במלודיה הנחרזת - הניגרת שלה / במלודיה המיוחדת שלה
עמ' 17

כמה מן היופאים [בני משפחת יופה], נשים וגברים, לוקים בפגם מיוחד - הנקה, פליטת זרע ואיבוד דם גורמים לנו שכחה * את החלב, את הדם ואת הזרע, יש להציג בהמשך כתמציות של נפש החיים
עמ' 21

מיכאל יופה, המספר, משלב ב"מאחורי הקלעים" של הכתיבה את בתו איילת. מידי פעם היא נעמדת מאחוריו, קוראת את הטקסט שהוא כותב, ומעירה הערות.

השפה של מאיר שלו מקסימה בעושרה. הוא משלב בה בטבעיות ביטויים מהתנך, יחד עם ביטויים שנולדו במשפחתו.  כמו כן, הוא מתכתב עם השיר של קטיה מולודובסקי "פתחו את השער".

עתה, כשכל הדברים האלה ברורים, אוכל לספר את סיפורי. ומי מהקוראים אשר יתעה בחורש שאני עתיד להצמיח סביבו ולהוליכו בו, ייטיב לעשות אם ישוב מדי פעם לאחור, אל הפרק הזה ממש, יזהה את מקומו, יכוון את מצפונו וישוב אל המשעול. ואם לא יחפוץ לשוב לאחור, ישליכני ממנו והלאה וייקח לו סיפור אחר, נוח וטוב משלי. ואלי ייטיב לעשות אם לא יקרא כלל, אלא ילטף את אהובתו.
עמ' 21 - 22.

תודה לאיילת

עוד ביקורות באתר על ספריו של מאיר שלו

אשמח אם תגיבו