האחרון לבית קמונדו - פייר אסולין (ספר)

הוצאת שוקן.
250 עמ'.
תרגום מצרפתית: עדינה קפלן.

2004

Le Dernier des Camondo - Pierre Assouline

פייר אסולין הוא העורך הראשי של כתב עת ספרותי בצרפת, מפיק תכניות רדיו בנושאי ספרות. הוא כתב 15 ספרים, מרביתם ביוגרפיות, כמו הספר הזה.
הוא מתחקה אחרי תולדות משפחת קמונדו, שהזכרון הקולקטיבי שלה מגיע לספרד. משם הם נדדו אחרי הגירוש לאיטליה, וינה,
איסטנבול, עד שהתמקמו בפריס בסוף המאה ה- 19.

"זכור!" אצל היהודית הזיכרון הוא צו. קשה לחמוק ממנו...יש ושושלת של רבנים גדולים...רופאים דגולים...או חיים המוקדשים לשירות הקהילה, מנציחים את שם המשפחה עד סוף כל הדודות...אבל הנדודים והרדיפות גרמו לאנדרלמוסיה כה גדולה...עד שהעקבות ניטשטשו לבלי הכר.
ברוב המקרים שוב לא נותר כל שריד.
עמ' 53.

הרעיון לכתיבת הספר נולד במוחו של אסולין כשלצורך מחקר על מרסל דאסו (מהנדס המטוסים והתעשיין הנודע) הוא הגיע למעון שהיה ביתו הפרטי של מואיז קמונדו, ובעקבות צוואתו הפך להיות מוזיאון ע"ש בנו, נסים. מאז הוא ליקט מידע על תולדות משפחת קמונדו, שע"פ עץ המשפחה המשורטט בתחילת הספר, ברור לקורא שלא נותר ממנה זכר. תאריכי המוות של ארבעת בני המשפחה האחרונים הם 1943, 1944.

קראתי את הספר בשקיקה. בבית ספר למדנו היסטוריה בקנה מידה גדול. כאן הסופר מוליך אותי קרוב יותר לדמויות. רוח התקופה קמה לתחייה בדמיוני. מסתבר שקוהלת צדק. אין חדש תחת השמש. גם אז פורסמו בעיתונים טורי רכילות של "המי ומי". מתוארים מאבקי כוח ויוקרה, ראוותנות, סנוביזם, אנטישמיות.

אחד מבני קמונדו, אספן אמנות רציני, שנפטר בשנת 1911, הוריש את האוסף שלו ללובר, בתנאי שהוא יוצג במלואו. נוצרה בעייה, כי חלק מהיצירות היו של אמנים חדשים, ומסתבר שנכון לפחות לתחילת המאה ה-20, מוזיאון הלובר סרב להציג עבודות של אמנים חיים. הם היו צריכים להיות לפחות 10 שנים מתים כדי שהנהלת המוזיאון תשקול אם יש טעם להציג את יצירותיהם. בסופו של דבר, בשל הערך העצום של פריטי אמנות מהמאה ה- 18 שהיו באוסף, החליטו לעצום עין ולהציג גם מספר יצירות מודרניות של מאנה, דגה, מונה, סזאן, ואן גוך...

הספר מתחיל ומסתיים במוזיאון ע"ש נסים קמונדו. אביו, מואיז, הוא דמות טראגית. אב שכול שיודע שהוא האחרון לבית קמונדו. הוא נכשל במילוי השליחות היחידה שאביו וסבו הטילו עליו - להנחיל מדור לדור ולהתקיים לעד.

בפעם הבאה שאהיה בפריס, אבקר בבית הזה.

תודה לאיילת

ביקורות באתר לספרים של פייר אסולין

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו