ארוחת הערב - הרמן קוך (ספר 1)

הוצאת כתר

הוצאה העברית

2010

מהולנדית: ענבל זילברשטין

 עטיפה: עדה ורדי

 262 עמ

מתוך הכריכה האחורית:

דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"

פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן להסבריו המלומדים של המלצר הראשי על המנות חושף פאול פרטים מצמררים על המעשה הנורא שעשו בניהם המתבגרים, ולא פחות מזה, עליהם עצמם.
באיזו מידה אחראים ההורים למעשי ילדיהם? עד כמה ירחיקו לכת כדי להגן על עתיד משפחתם? ועל עתידם שלהם?

הרמן קוך, איש טלוויזיה, פובליציסט וסופר הולנדי, כתב רומן אמיץ ומטלטל שמערער כל הנחה מוקדמת של קוראיו ומתאר בישירות מצמררת את האלימות היצרית שמפעפעת מתחת למעטה הערכים של החברה המערבית.

ארוחת הערב הוכתר כספר השנה של 2009 בהולנד,
שהה חודשים ארוכים בראש רשימות רבי המכר ונמכר שם ביותר מ-300 אלף עותקים.

סקירה:

הספר מדגיש כמה אנחנו חיים בעולם של "עשה לחבריך את מה ששנוא עליך".

-עולם ששתיית אלכוהול הוא נורמה חברתית. (אם אתה לא שותה אלכוהול אתה לא "אין").

-עולם שלהציק, לקלל, להטריד קשישים, לפגוע ולרצוח זו מוסכמה  חברתית.

-עולם שעשרת הדברות רק כתובות בספר.

-עולם שההגינות, המוסר, השקיפות ו"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" הן מילים שרשומות אך  ורק במילון של אבן שושן.

הספר כתוב בגוף ראשון על ידי פאול. פאול  ואשתו - קלייר מתכוננים לארוחת ערב ולמפגש במסעדה עם אחיו ואשתו.

יחסי בני הזוג טובים והרמוניים. אהבתי את המשפט: "האושר די לו בעצמו, הוא אינו זקוק לעדים".

ארוחת הערב מתקיימת במסעדה פלצנית שגודל האיכות קובע את גודל המנה בצלחת. בתפריט רשומים שמות לא פחות פלצניים כגון: זיתים מפלופונסוס, שמן זית מסרדיניה, כמהין מווז', עגבניות מבולגריה. זו מסעדה על אגם מלווה בצמחיה רבה ושיוקרה של מנה נמדד במספר האירו שאנחנו הולכים להיפרד מהם.

השיחה סביב השולחן  מתקיימת על הא ודא ועל חיי הדיומא... סרטים, ילדים, פוליטיקה וכד'.

התמונה  על גבי עטיפת הספר מסמלת את הסגירות מצד אחד ומאידך את הפתיחות...

שילוב רגלים לעומת רגלים פסוקות.  זו שפת הגוף של הרגליים שאינם יודעים לשקר שכידוע שפת הגוף אינה יודעת להונות.

מעל השולחן  נברשת בוהקת ונוצצת המסמלת את העושר והפלצנות של החברה בה אנו חיים היום.  

מעניין מי בחר את התמונה הזו וכמה היא משקפת בתמונה אחת את המסר של הספר.

ארוחת הערב, הנימוסים והנחמדות הינם האריזה של העולם המזעזע שאנו חווים כמעט יום יום.

הספר הוא ספר אנוש ומטלטל. זה לא ספר שקוראים ושוכחים. בהחלט ספר שמשאיר חבורה לא קטנה. ככל שקראתי את הספר ליוה אותי המשפט "מותר האדם מן הבהמה?"

פאול מותיר את הקורא עם הרבה שאלות פתוחות ומעוררות מחשבה. מצאתי את עצמי שואלת את עצמי מה מביא את ילדינו ואת הדור הבא להגיע לאירועים המזעזעים הללו של רצח, תאונות פגע וברח, שוד והתעללות בקשישים. למה?

אחרי שהתחלתי לקרוא היה לי קשה להניח את הספר מהיד... המחשבות התרוצצו אצלי ללא הפוגה  גם אחרי שסיימתי את קריאתו.

אני ממליצה לכל אחד לקרוא את הספר. לצערי זה העולם שאנו חיים בו והסופר מצליח להעמיד אותנו מול האספקלריה בחדות שאין דוגמתה.

קריאה מהנה ושנה טובה

לי יניני

תודה ללי

ביקורות באתר לספרים של הרמן קוך

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו