גוף שני יחיד - סייד קשוע (ספר 3)
|
גוף שני יחיד - סייד קשוע (ספר 3)
גוף שני יחיד - סייד קשוע (ספר 3). הסיפור של סייד קשוע בעצמו הוא פשוט כל כך הרבה יותר מעניין. סיפורו של ערבי ישראלי שבחר יום יום לשפוך קיטונות של ביקורת על החברה שלו, לבעוט בעוצמה קשה בתרבות ובזהות אליה הוא משתייך וכל זאת רק בשביל...בסך הכל בשביל לזכות במנדט של העברת ביקורת חלושה על החברה הישראלית אליה בחר לכאורה להשתייך
הוצאת כתר
318 עמוד
2010
הספר בגוף שני יחיד הוא ספר טוב. סייד קשוע יודע לכתוב ויודע למה הוא כותב, אז מה בכל זאת מפריע לי לעזאזל?
קראתי את הספר בהתלהבות לפני ואחרי מפגש עם הסופר עצמו (שאורגן על ידי יעל שכנאי – וזה הזמן להזכיר תודה.) אין כמו היכרות לכאורה עם המחבר כדי להמריץ אותי לקרוא. אחרי המפגש, הייתי כבר נגוע במחשבות והרהורים מתוך הדברים שעלו במפגש ובאמת תוך כדי הקריאה הבנתי כבר שמדובר בספר טוב. מה שלא הצלחתי היה מדוע הוא בכל זאת משעמם אותי ואני בעצם מתאמץ כלכך כדי להצליח ולסיים אותו.
ואז זה הבזיק, או שלפחות כך חשבתי. הרגשתי החמצה, לא החמצה שלי אלא החמצה של סייד (ויסלח לי על דברי אללה הגדול והרחמן, ועוד יותר מכך על כך שאני כותב זאת בימי הרמאדן.) בשביל מה היית צריך להמציא כזה סיפור שאין בו בסופו של דבר חצי מעוצמת המציאות הישירה שאתה חי בה?
הסיפור של סייד קשוע בעצמו הוא פשוט כל כך הרבה יותר מעניין. סיפורו של ערבי ישראלי שבחר יום יום לשפוך קיטונות של ביקורת על החברה שלו, לבעוט בעוצמה קשה בתרבות ובזהות אליה הוא משתייך וכל זאת רק בשביל...בסך הכל בשביל לזכות במנדט של העברת ביקורת חלושה על החברה הישראלית אליה בחר לכאורה להשתייך. סיפורו של סייד, ערבי שהתייהד, שחי בירושליים, שעובד במוסדות המזוהים יותר מכל עם האליטה הישראלית, (עיתון הארץ וערוץ בטלוויזיה הישראלית, מי שהצליח להגיע אל הפריים של הפריים טיים הישראלי) הוא פשוט סיפור יותר מעניין.
אדם שעשה זאת על ידי שבחר בעמדה של תצפיתן לא מעורב ושאינו שייך כדי שיוכל להעביר את הביקורת האישית והבעת אי השביעות שלו על תרבותו הפריטמיבית, עליה גדל. על ידי חשיפה לעיני הכל של הבורות והצביעות של החברה הערבית בה צמח. אלא שהרעל חדר כלכך עמוק שהאיש לא יכול להיות שייך, גם לא לחברה החדשה שבחר בה, החברה הישראלית. לא פלא שסייד נראה עייף ומדבר על מחשבות להמשיך האלה את ההגירה (במפגש הוא הזכיר את גרמניה כאופציה, ותיבל כמובן בציניות האופיינית שדווקא שם יוכל להשתמש בדרכון הישראלי משום שנראה לו שהגרמנים כבר מיצו את מה שרצו לעשות לעמים השאמיים, בדיחה שהסבטקסט שלה הוא כמובן, אני ואתם אותו הדבר, לכן שונאים אותנו באותה המידה, ולכן הרווח שלכם או שלי מהשואה הוא זהה. אנחנו באותה סירה.)
כן חשבתי שזה העניין אבל אז הופיעו עוד ועוד חורים. מה שרציתי שיקרה כדי שיהפוך הסיפור למעניין – סיפור אהבה בין אמיר לבין... לא קרה וסיפור האהבה האחר שכן קרה הוא לא באמת מעניין. אולי הדבר שהכי עצבן אותי היה שהדמות הכי מעניינת בסיפור – ליילא (או לפחות לילא הצעירה מהלישכה הסוציאלית) פשוט לא באה לידי ביטוי. היא מבליחה ומבהיקה, מעוררת את הסיפור לחיים, גורמת לי להתאהב בה ואז פשוט ננטשת לעלילות אחרות, משעממות יותר.
ממש כמו בחיים האמיתיים של סייד, בהם מה שצריך להיאמר בעוצמה נאמר בריפיון ומה שצריך לא להיאמר, נאמר בקול רם ומסתיר את הדברים החשובים, כך גם בסיפור. לא השתכנעתי מתמונת הגב העירום בתערוכה כדי להתעורר למחשבות אולי כן הייתה בגידה. זה היה נחרץ מדי וברור מדי עבורי שאין אלו אלא הזיות של גבר מצ'ואיסטי. אפילו טקס גזירת הבגדים היה חלוש וחיוור לעומת התפרצות רגשות רצינית. ואם ניסה המחבר לרמוז לי שאמיר הערבי יכול ל'חגוג" ולזיין יהודיות אז לא הבנתי את הרמז. בפעם הבאה תראה לי את זה מפורש – אני רוצה לכאוב את הגזענות שלי.
אבל האמת שהדבר שהכי הפריע לי היה צירוף המקרים המוזר ביותר (הפתק בסונטה) שלא מעורר שום מחשבה אצל אף אחת מהדמויות. למה זה הפריע לי?
יש ז'אנרים שבוחרים באפשרות של מקריות בלתי מסתברת אם כי אפשרית כדי להניע את הסיפור, אלא שבז'אנרים הללו, המקריות הזו פוגעת שוב ושוב ומניעה את הסיפור פעם אחר פעם. בגוף יחיד שני בחר המספר בתצוגה ריאליסטית ביותר ועם סיבה ותוצאה לכל ארוע, אז איך לעזאזל יכול לקרות מה שקורה ויותר מזה איך זה שזה לא מעורר אפילו תהיה אצל אף אחת מהדמויות.
אז למה כן לקרוא את הספר? בעיקר כי הספר הוא טוב. אני אמנם סיימתי את הסאגות שלי בענייני בגידות ומחשבות על בגידות אבל מי מאיתנו שעוד חי את המיניות האינסופית שיש או אין בין בני זוג, ימצא הרבה חומר למחשבה. סיבה נוספת לקרוא את הספר היא כדי להכיר אדם שהוא כל כך מנוכר לעצמו כמו סייד קשוע וחברה צבועה שלמה של אנשי תקשורת ואחרים מחבקת אותו על כך בצביעות רייטינגית אינסופית. אבל בעיקר בעיקר כי ללמוד עד כמה הערבים הם אנשים בדיוק כמונו, מונעים מכמעט אותם דברים ופועלים באותה לוגיקה ויותר מכך, עד כמה הסופרים שלהם עושים את אותן הטעויות של הסופרים של כל עם אחר ומחמיצים הזדמנויות לכתוב סיפורים חזקים הרבה יותר.
תודה להדס
גוף שני יחיד, ספרו השלישי של סייד קשוע, מביא את כישרונו הספרותי לשיא בשלותו ומציג אותו כאחד מגדולי המספרים בספרות העברית כיום. הרומן שוזר את סיפוריהם של עורך דין ממזרח ירושלים, סטודנט מטירה, נער ישראלי משכונת בית הכרם ואמו למסכת עוצרת נשימה על אהבה ובגידה, אמנות ונאמנות, ועל הסתירות והעמדות הפנים שבתוכן אנו חיים את חיינו.
סייד קשוע הוא בעל טור בעיתון "הארץ" ויוצר סדרת הטלווזיה "עבודה ערבית". ספריו הקודמים, "ערבים רוקדים" (2002) ו"ויהי בוקר" (2004), היו לרבי מכר ותורגמו לשפות רבות.
ביקורות באתר לספרים של סייד קשוע
הספר באתר ההוצאה
אשמח אם תגיבו
Article viewed 848 times