תקשורת - אדם ברוך (ספר עיון)

תקשורת, אנתולוגיה 1972-2008

מאת אדם ברוך

עורכים שירה אביעד, רינו צרור, מורן שוב

ספר עיון

 הוצאת דביר

 כריכה אחורית:
"מהי ידיעה עיתונאית? למה אנחנו כל כך אוהבים לקרוא רכילות? מה הקשר בין העיתונות הכלכלית להון הישראלי? מהו האושר? למה טוב להיות פטריוט? איך זה הגיע לכתב הצבאי? מי מציץ למי? האם להאמין לעיתון? מהו צילום אמיתי? מי זה העם? מה כבר האמריקני מבין בטלוויזיה? מה בין בידור לריאליזם? מהו עוני טלוויזיוני? מתי הזמן לקנות דירה? מהי בלעדיות? מתי זכות הציבור לדעת? למי נתונה זכות השתיקה? מה הם גבולות השם הטוב? מהו גשטאלט טלוויזיוני? מי הרג את החדשות? מתי הטיפשות זוהרת במלואה? מה טוב ליהודים? היש עוד בחור כמו דודו?
אדם ברוך תקשורת הוא אנתולוגיה של כארבעים שנות כתיבה עיתונאית של אדם ברוך, כותב, עורך, איש תקשורת, מבקר תרבות, שפעל בכל הצמתים החשובים של העיתונות הישראלית והטביע בהם את חותמו. הספר מאגד טקסטים העוסקים בתקשורת שפירסם ברוך בעיתונים "ידיעות אחרונות", "מעריב", "חדשות", "גלובס", "שישי תקשורת-תרבות", "העולם הזה", "כותרת ראשית", "מושג" ו"מוניטין".  
מן הקטעים עולה תמונה מרתקת של התקשורת הישראלית ושל קשריה עם התרבות, השפה, החברה, הפוליטיקה והכלכלה, והכול בסגנונו הייחודי ובשפתו המדויקת של אדם ברוך".


אני זוכרת את הדף האחורי של מעריב, עם הקטעים הספק חכמים, ספק מתוחכמים וספק מתחכמים שקראתי בשקיקה סקרנית למסר המוצפן שהיה מוסף שם ורק מכיריו הקרובים הבינו במה מדובר אל נכון, כמו למשל " יקירתי, אם אני נהרג בפיגוע, אל תרשי לצלם את ההלוויה" או "יקירתי, קחי בחשבון שאנשים ידברו".

האנתולוגיה שמונחת לפני הקורא משרטטת בבחינת צימוקים בעוגה, את נפשו וכתיבתו של אדם ברוך, מדלגת דרך עיניו של המחבר בין מאורעות שנגעו לכולם כאן בארץ וגם בחו"ל, אלה שנגעו לכל מי שהתקשורת הכתובה והאחרת היתה חלק מהיום יום שלו, וכמו סיפור שכבר קראנו את סופו, אנחנו חוזרים לבדוק האם החמצנו משהו בעת שהתרחש.

אדם ברוך ראה את עצמו כאחר וכשונה. במקביל, השכיל לראות את השונה ואת האחר שמסביבו, מתוך פריזמה מיוחדת משלו, ואת המתרחש מתחת לחוטמם של כולנו לאורך השנים. הספר "תקשורת" משמש כתזכורת הן לאנשים שכולנו מכירים ולפועלם שיצא שמעם לטוב ולרע במהלך השנים, אלה ששמותיהם התנוססו בכותרות העיתונים וברדיו ובטלויזיה -והן כתזכורת לדברים שמאחורי הכותרות. בעיני אדם ברוך משול לאיש המחזיק פנס בחשיכה ומנסה להתוות את הדרך לכולם, לא רק לעצמו.

אי אפשר שלא לשים לב שאדם ברוך אוהב להתנגח ב"אנשים חשובים", אלה שהיום מכנים אותם כ"סלבס," מילה מאוסה שלא היתה שגורה כנראה בפיו ובה בעת, יתכן והיה מצוי בקונפליקט של זה שלא יכול או לא רוצה להיות אחד מהם, ולבין זה שמתאווה גם הוא להיות כזה. עוד מעניין כיצד  ברוך עובר בקלילות בין דברי תלמיד חכם, פילוסוף אפילו, ולבין עיסוק בעניינים שכמו עיתון  ומגזין, שבוע לאחר מכן, כבר חשוב כלא היה, כמו גם נע בין הנשגב למטונף.
בפסקה אחת כורך ברוך שמותיהם של "חשובים" מהסצנה הישראלית ולכאורה אין הבדל בעיניו בין ישראל גודוביץ, עמוס עוז, פנינה רוזנבלום שהוא מכנה "נערת זוהר," או יורם קניוק ומנפרד כץ יורד ישראלי "מלך פיצריות" בגרמניה. "אישיות חשובה" מרגע שהפכה לכזו, אין הבדל בין אחת למשנה ורשאי העתונאי לדווח על קורותיה ולדוש במעלליה.

במקביל דן ברוך במושגי תקשורת וגם במושגים עמוקים יותר, אותם הוא אוהב לאוורר לאור היום, לחבוט בהם מכאן ומכאן, עד שיובנו קודם כל על ידיו הוא ולאחר מכן על ידי קוראיו. אבל ישנן בספר אמירות נבואיות ממש, כמו למשל בנוגע לדודו טופז, דוגמא אקראית.

אדם ברוך רוזנבלום נולד בירושלים ב-9 באפריל 1945, וגדל ברמת גן. בוגר מדרשיית נעם בפרדס חנה ולימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התגורר ביפו. נפטר ב-24 במאי 2008.

את כתיבתו העיתונאית החל ב-1969 בעיתון הארץ. ערך את כתבי העת מושג (1974–1976) ומוניטין (1982-1978), את המוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות (1989-1983), את העיתון מעריב (1991), את העיתון גלובס (1992–1996), ואת המוסף שישי תקשורת-תרבות (1993–1996).
כתב את הטור שישי במוסף השבת של מעריב  בשנים 1997- 2008.
כיהן כנשיא בית הספר לאמנות קמרה אובסקורה בשנים 2002-1996 begin_of_the_skype_highlighting              2002-1996      end_of_the_skype_highlighting.
אצר את הביתן הישראלי בביאנלה של ונציה ב-1988 וב-1990 ואת הביתן הישראלי בביאנלה הבינלאומית לצילום בעין חרוד ב-1988.
יצר את סדרת הטלוויזיה אדם ברוך מחפש תשובה לערוץ 1 ב-2002, ואת הסרט עד ראייה לערוץ 2 ב-2003. בשנה זו הציג את תערוכת היחיד עד ראייה במוזיאון תל אביב.

אדם ברוך היה החתן הראשון של הפרס על שם ישעיהו ליבוביץ' (1998), וחתן פרס אבי חי      (2002).
ספריו הקודמים של אדם ברוך:
לוסטיג (1985, מוניטין), רומן
יחיאל שמי, פיסול חילוני (1988, הקיבוץ המאוחד)
הוא היה גיבור (1998, הקיבוץ המאוחד), קובץ סיפורים קצרים
סדר יום (2000, כתר), חיי יום יום בראי ההלכה
בתום לב (2001, כתר), גן השבילים היהודי-ישראלי המתפצל
חיינו (2002, כתר), ספר תקנונים יהודי-ישראלי
מה נשמע בבית (2004, דביר), מסע אל תוך הבית הישראלי של רבע המאה האחרונה

 תודה לאדוה

אדוה וינרמן כתבה את שומר הלילה  ואת  המדריך למבחני מיון וקבלה לעבודה - מכון שבא

ביקורות באתר לספרים של אדם ברוך

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו