יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית - שרמן אלכסי (ספר נוער)

מהכריכה

היום שלי התחיל כרגיל. יצאתי מהמיטה בחושך-ושלושים וחיפשתי ברחבי המטבח משהו לאכול. הדבר היחיד שמצאתי היה אבקת מיץ תפוזים. אז הכנתי ממנה ארבעה ליטרים ושתיתי הכול.
אחר כך הלכתי לחדר השינה ושאלתי את אמא ואבא אם הם מסיעים אותי לבית ספר.
"אין לי מספיק דלק", אמר אבא וחזר לישון.
נפלא, אני אצטרך ללכת ברגל."

שלושים וחמישה קילומטרים מפרידים בין ביתו של ג´וניור בשמורה האינדיאנית לבין התיכון החדש שלו, שלומדים בו רק תלמידים לבנים. והוא עובר אותם ברגל, כל בוקר.
אבל לג´וניור לא אכפת לצעוד. החיים לימדו אותו לא לוותר, והמציאות מספקת לו אתגרים רבים. הוא צריך להילחם על מקומו בחברה חשדנית, להציל את הקשרים שלו עם חבריו מהשמורה שרואים בו בוגד ולנצח במאבק הישרדות יומיומי שכל ילד עני מכיר.
האם יצליח נער נחוש אחד, שחקן כדורסל וצייר מוכשר, לפרוץ את מעגל החיים שנולד לתוכו ולבנות לעצמו עתיד טוב יותר?

סקירה

חשבתי שזה ספר מצחיק. טעיתי. כלומר יש בו קטעים מצחיקים. יש בו איורים. אבל גם יש לו הרבה חומר מחשבה.

ג'וניור (ארנולד בשם האמיתי) הוא בן 14. הוא נולד עם מוח מלא מים. כלומר עם עודף נוזל מוחי שדרתי בגולגולת. מה שגרם להתקפים אפילפטיים. היו לו 42 שיניים, הוא קצר רואי בעין אחת ורחוק רואי בעין השנייה, יש לו כפות רגליים וידיים ענקיות, יש לו גם ראש ענק.

ג'וניור הוא אינדיאני. הוא חי בשמורה עם הוריו, סבתו , אחותו ודודניו.

החבר הטוב ביותר זה כלבו.

אחריו – (החבר האנושי) ראודי.

הם עניים. הם עניים מאד.

"חוץ מזה , באופן מוזר כשרעבים האוכל הרבה יותר טעים. אין שום דבר שישתווה לשוק של עוף כשלא אכלת (בערך) שמונה עשרה וחצי שעות. ותאמינו לי שנתח מכובד של עןף יכול לגרום לכל אחד להאמין בקיומו של אלוהים" (עמוד 19)

"העוני לא מעניק עוצמה ולא מחשל. לא, עוני רק מלמד איך להיות עני" (עמוד 25)

כמו רוב האינדיאנים בשמורה, גם הוריו משתכרים כל הזמן. הוריו שיכורים "טובים" לא מכים.

על אבא שלו הוא אמר "אולי הוא לא אהב אותי בצורה מושלמת, אבל הוא אהב אותי כמיטב יכולתו" (עמוד 221)

אביו של ראודי מכסח אותו. לכן ראודי הוא ילד אלים מאד, ילד קשוח. הולך על הקצה.

ג'וניור הוא ילד חכם. הוא יודע שבשמורה אין לו עתיד. אין לאף אחד עתיד.

יום אחד בתחילת הלימודים, בכתה ט (הראשונה של התיכון), הוא מקבל ספר לימודים. גיאומטריה. על הספר רשום שהספר שייך לאמו. ואז ג'וניור מבין, שדופקים את האדומים. לפחות 30 שנה לא חידשו ספרים בבית הספר. הוא התעצבן וזורק את הספר על המורה שלו. הוא מושהה מבית הספר.

ואז הוא מחליט החלטה. הוא הולך ללמוד בבית הספר של לבנים.

לא מעניין אותו אם הם גזענים, אם הן ישנאו אותו, אם הם יכסחו אותו. הוא פשוט חייב לצאת מהשמורה, הוא רוצה תקווה.

והנה הדילמה – לצאת מהשמורה ללמוד בחוץ ולהחשב בוגד ולהיות בסביבה עויינת, או להשאר בשמורה ולהיות עני וכנראה אחר כך שיכור.

ג'וניור מחליח לצאת ללמוד בבית ספר לבן.

ג'וניור מספר על התרבות האינדיאנית. על "ביחד" .

"תבינו, בעבר האינדיאנים היו סלחניים כלפי התנהגויות מוזרות. למעשה, לעיתים קרובות זכו האנשים המוזרים לכבוד רב.

חולים במחלת הנפילה היו לעיתים קרובות שמאנים, כי אנשים הניחו שהם יחידי סגולה שקיבלו מהאל התקפי עוויתות נבואיים.

גם הומוסקסואלים נחשבו קסומים.

זאת אומרת, כמו בהרבה תרבויות, גם אצלנו הגברים נתפסו כלוחמים והנשים נתפסו כמטפלות. אבל ההומוסקסואלים, שהיו גם זכרים וגם נקבות, נתפסו גם כלוחמים וגם כמטפלים.

ההומוסקסואלים יכלו לעשות הכל. הם היו כמו אולר שוויצרי" (עמוד 180) .

הספר מלווה באיורים מקסימים.

ממליצה בחום על הספר ולא רק לנוער.


הערה - אין שום דימיון בין הספר הזה לבין יומנו של חנון. אומנם הספר כתוב בשפה מצחיקה, אך הנושא שהוא מעלה הוא נושא כואב. כמו כן, יש "גסויות" בספר, כמו "אולימפיאדת אוננות" וכו'.