שבע אמהות - יוכי ברנדס (ספר 1)

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן

 2010

הנשים הגדולות של התנ"ך

381 עמודים

אין מה לדבר, כפרשנית תנ"ך ברנדס עדיפה בהרבה מאשר כותבת רומנים (להוציא את ' גמר טוב ).  הספר סובב סביב דמותן של שבע נשים מרכזיות בתנ"ך אבל עובר מענין לענין ונוגע בעוד פרשיות מענינות. הרבה מהפרשנויות נמצאות כבר במדרשים, אבל ברנדס נותנת להן דמות חדשה ועכשווית.

הדמות הראשונה היא בתו של לוט שאנסה את אביה השיכור כדי להוליד ממנו. ידוע שבתנ"ך עוברת הנהגת 'מידה כנגד מידה' כחוט השני, לפעמים בפירוש ולפעמים בין השורות. למשל, לוט נפרד מאברהם כדי 'לעשות כסף' בסדום השבעה ומה היה סופו? נמלט משם בזכות אברהם בחוסר כל בעור שיניו.
אבל מה היה חטאו של לוט שנאנס על ידי ביתו בצורה משפילה שכזאת? ברנדס חיפשה וחיפשה ולבסוף מצאה: כשהתארחו המלאכים אצל לוט, הוא הגן עליהם בחרוף נפש מפני אונס של משכב-זכר קבוצתי, זה הרואי, אך מה הוא מציע להם בתמורה? את בנותיו! מה עונשו? רצית שיאנסו את בנותיך – בנותיך אונסות אותך.

בעקבות ספור לוט מגיעה ברנדס לסיפור דומה מאד: פילגש בגבעה בסוף ספר שופטים. לא ניכנס לניתוח פרטי הפרשה אבל שימו לב להבחנה מעניינת: הזקן ופילגשו מחפשים מקום חניה, הלילה יורד והנה לפניהם עיר יבוסית. מכאן ואילך לשון התנ"ך: "ויאמר הנער אל אדניו לכה נא ונסורה אל עיר היבוסי הזאת ונלין בה. ויאמר אליו אדניו לא נסור אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל הנה."
ללכת לעיר של גויים? לישון עם זרים? חס וחלילה. אנחנו נכנסים רק אל עיר משלנו. מה רומז התנ"ך בפיסקה זו? נחשוב, אם האדון היה שומע להצעה הייתה נחשכת כל מלחמת האחים הנוראה של פילגש בגבעה.

הבעיה עם ברנדס שהיא סובלת ממה שהייתי מכנה פימלומניה. כל תמונת העולם היא גברים מול נשים. זה מביא לפרשנות מאד סכמטית. למשל, למה לוט הפקיר את בנותיו? כי הוא העדיף את אורחיו שהם גברים על פני בנותיו שהן נשים. אולי יש כאן תפיסה מעוותת של הכנסת אורחים? אולי תמיד עדיף יחסים רגילים על משכב זכר שנחשב סטיה בעולם התנכי?
גם היחס לחז"ל הוא באותו אופן שטחי. הרי הם גברים, נכון? אם כן השיקול שלהם הוא תמיד להעצים את הגברים ולדחוק את הנשים לפינה. היא רבה איתם על כל דבר בצורה ממש ילדותית. דוגמה קטנה: יהודה לקח אישה נכרית, ברנדס מסבירה שזה נראה בענינו מוזר כי חז"ל הרגילו אותנו אלפיים שנה שאסור לישא נכריות. רגע, כל בני ישראל היו רק שנים עשר (ובת אחת), עם מי הוא בדיוק יתחתן?

ישנה בעיה נוספת. הגישה המסורתית ידועה לכל והיא מדברת על ספרי התנ"ך כקורפוס אחיד. מאז התפתח מדע המקרא. בעיקרו הוא מדבר על עורכים של מקורות שונים על פי ניתוח רבדים לשוניים ועניניים. אצל ברנדס (נראה לי שזה בהשפעתו של יאיר זקוביץ', אחד ממוריה), גם השערות פרועות שלא יכולות לחרוג מהכינוי 'שעשוע ספרותי'  נכללות ב'מדע המקרא'. דוגמה: באמצעה של ההשתלשלות של חיי יוסף נכנסה פרשת יהודה ותמר. למה? תשובתה של ברנדס: עורך משבט יהודה לא רצה להשאיר את כל הבמה ליוסף והכניס את יהודה לעניינים. זה 'מדע'?

בספר זה נלמד על 'חסידת אומות העולם' הראשונה (בתיה שהצילה את משה בניגוד לחוק) ועל המרידות במוסכמות שהביאו לנו את גדולי האומה (בתיה, מיכל שהצילה את דוד בניגוד לצו אביה, רחל שנישאה לרבי עקיבא בניגוד לצו אביה כלבא שבוע), ונלמד להבין את המשמעויות שבין השורות ובתוך השורות. דוגמה: בועז אמר לרות לדבוק לנערותיו, רות סיפרה לנעמי שבועז אמר לה להיות עם נעריו ונעמי משיבה לה לדבוק עם נערותיו. מה הולך כאן? רות רומזת שתוכל להשיג חתן מנעריו, על זה אומרת נעמי, לאט לך, אני מתכננת לך דג הרבה יותר שמן (בועז עצמו) את תדבקי עם נערותיו.

אבל הפנינה האמיתית הוא הפרק האחרון על אסתר. כאן מנתחת ברנדס באופן מבריק את מרי אנטואנט של העולם העתיק (כשהיא שומעת שמרדכי לובש שק מה היא מציעה לו? בגדים!) שהופכת לאסטרטגית מבריקה עם הבנה פסיכולוגית הרבה יותר ממרדכי עצמו. היא מנצלת את את חולשותיהם של שני הגברים שמולה כדי לצאת ממצב נחות ביותר. חולשתו של המן: כבוד, של אחשוורוש: נשים (הסוטה הזה חושב שהמן נופל על אסתר אחרי שהוא כבר אוטוטו בדרך לגרדום כי הוא פשוט רוצה לשכב עם המלכה) ואסתר מנצלת את שתיהן כדי ללכוד את שניהם. זה פרק שאי אפשר להחמיץ.

ברנדס כותבת שאין זה ספר של פוליטיקלי קורקט, אבל אני מתרשם שה'פוליטקלי קורקט' (במיוחד ענין גברים- נשים) זה בדיוק הבעיה של הספר. נוריד את הפי. סי. והרי לנו ספר מצוין.

תודה לאריה

יוכי ברנדס נולדה בחיפה בשנת 1959. ספריה: גמר טוב (הספריה החדשה, 1997), הגר (ידיעות אחרונות, 1998), לכבות את האהבה (ידיעות אחרונות, 2001), גרעינים לבנים (ידיעות אחרונות, 2003), וידוי (ידיעות אחרונות, 2005), מלכים ג (כנרת, זמורה־ביתן, 2008).

ביקורות באתר  על הספרים של יוכי ברנדס

 אשמח אם תגיבו