גרגרנות - מוריאל ברברי (ספר)

הוצאת זמורה-ביתן,
2002
 148 עמ’

תרגום – חגית בת עדה

מבקר מסעדות נודע – לא “נודע”, הכי מפורסם בצרפת – מתבשר שנותרו לו 48 שעות לחיות. ממיטת חוליו הוא חוקר וסוקר בזכרונותיו אחר טעם גן העדן, הטעם האלוהי, העונג הצרוף, המעדן הנפלא ביותר שטעם מעודו. הקוראים מתלווים לחיפושו בספר שהוא מעל לכל ספר מסע – אף על פי שהגיבור אינו יוצא מחדרו לכל אורכו.

ברברי מפליאה בתיאורים נהדרים של מאכלים מכל טוב, והספר כל כך מלא בהם עד שכמעט איני מרגישה בנוח לצטט – שהרי אז נגרם עוול לכל התיאורים שאינם מובאים לכאן. בכל זאת אביא רק שניים שאהבתי במיוחד. על אודות העגבנייה כותבת ברברי בשמו של הגיבור (תיאור מפתה הרבה יותר מזה של אייל שני, אם יורשה לי):

“עגבנייה טרייה ישר מן הגינה, שנאכלת מיד אחרי שנקטפה, היא קרן שפע של תחושות פשוטות, מפל ניגר בתוך הפה המאחד את כל ההנאות שבה. את קשיותה של הקליפה המתוחה מעט, רק במידה הנכונה, את הרקמות הנמסות של הליקר המגורען הזה, שמזדרזף בזוויות הפה ושמוחים בלי לחשוש פן יוכתמו האצבעות. אותו כדור קטן ובשרני שמערה אל תוכנו סילוני טבע: הנה, זו העגבנייה, זו ההרפתקה.” (עמ’ 53)

ועל המילים, שהן כלי העבודה הנהדרים והמתעתעים שלי כמתרגמת, היא כותבת:

“מילים: תיבות אוצר שמלקטות בדלי מציאות והופכות אותם לאסופה של קטעים נבחרים; קוסמות שמשנות ומייפות את פני המציאות ומעניקות לה את הזכות להיות זכורה לעד, סדורה בספריית הזיכרונות. כל מסכת חיים נעשית למה שהיא רק הודות להתמזגות של המילה והמעשה, התמזגות שבה האחת מלבישה את האחר בבגדי חמודותיה.” (עמ’ 91-92)

חיפושו של הגיבור שזור במונולוגים קצרים מצד הסובבים אותו. כל אחד מהם מספר על חווית היכרותם ומציג בפנינו שוב ושוב תמונת חיים עגומה של מי שמרוכז כל כולו בעצמו, שדבר אחד עומד לנגד עיניו וזוהי חיבתו לאוכל. בשם החיפוש אחר הטעם החמקמק הוא מתעלם מאשתו ומילדיו – דפוס התנהגות שככל הנראה אפיין את כל מהלך חייו – ואינו מקדיש אף רגע קט לפרידה אוהבת מיקיריו.

כמו ב”אלגנטיות של קיפוד“, ספרה השני של ברברי, גם כאן מופיעה בין השורות (אם כי בעדינות רבה יותר) ביקורת חברתית כלפי הבורגנות הסצויאליסטית-לכאורה וכלפי החזירות הקפיטליסטית במסווה. אך כל אלה אינם פוגעים ולו במעט משיר ההלל הזה למאכלים ספציפיים ולאוכל באשר הוא.

אני מוכרחה לציין לשבח את תרגומה המצוין של חגית בת-עדה, שהפליאה להתמודד עם קשיי הז’רגון של המטבח הצרפתי, ועם לשונה הנהדרת של ברברי. משהו בתרגומה אף מרתיע אותי מקריאת היצירה הנהדרת הזו במקור, פן אתאכזב. מומלץ בחום בינוני-גבוה, לא לקרוא על קיבה ריקה.

תודה לליאור

ביקורות באתר על הספרים של מוריאל ברברי

אשמח אם תגיבו

ליאור בצר מתרגמת מצרפתית, מפורטוגלית ומאנגלית