לזרום עם זה - מיקי אשד (ספר)
לזרום עם זה - מיקי אשד (ספר). "... רק אל תגידי לי שאת בהריון," טון הדיבור הנוקשה שלו כבר אמר את הכול. "כן, אני בהריון," השבתי. הרגשתי את הזעם שלו עולה ומתפרץ כמו לבה. "אני לא רוצה ילדים! לא ממך, לא מאשתי ולא מאף אחת אחרת!" הוא צרח. "את יודעת מה? לא מעניין אותי. תשברי את הראש לבד. אני לא בתמונה. "אם את מחליטה להמשיך בהריון, זה יהיה הפרויקט שלך. בלעדי..."
"לזרום עם זה",
בהוצאת הספרים "לברדור",
מאת מיקי אשד,
171 עמודים,
2010
אחד הדברים שאני לא אוהבת זה לקרוא בלוגים. איך שהוא אינני מתחברת לזה.
עוד דבר שאני בורחת מהם כמו מאש – ערבים שאנשים מכריחים אחרים לראות שיקופיות של הטיולים שלהם.
אני גם לא רוצה להיות לקטורית, ומסרבת לקרוא כתבי יד ולחוות דעה. (ודי הרבה מבקשים ממני את זה)
ולמה אני מספרת כל זה?
כי הספר הזה נראה כמו בלוג במקרה הטוב או במבט אחר "יומני היקר".
החלק הראשון של הספר עוד עובר איך שהוא.
מיקי גרושה בלי, מכירה את (רק עכשיו שמתי לב שאין לו שם) "הצועני שלה". הוא מאלף סוסים, הוא כרזימטי, הוא סקסי, והוא נשוי.
בין שניהם מתפתח רומן סוער מאטד, ודיי גלוי.
בשלב מסויים הוא אפילו מספר לה שאשתו יודעת.
מיקי (גם לה אין שם בספר), לוקחת גלולות, אך היא יודעת שיש לה בעיה להכנס להריון. (הוא לא חושב אפילו להשתמש בקונדום)
אחרי שנתיים של סקס מטורף ומטריף הירא נכנסת להריון.
היא שומרת את ההריון.
הוא מנתק בכעס את היחסים איתה בצורה מגעילה.
וזהו
מכאן מתחיל יומני היקר".
כתוב איזה בדיקות היא עברה, איזה מחלות היו לה, איך טיפלו בה, איזה תרופות. ) מתברר שיש לה מחלת אפילפסיה קלה, שהיא לוקחת תרופות וצריך לקחת אחרות), על השמירה ועוד ועוד ועוד ועוד. עובדות שאולי מעניינות אותה ואת אמא שלה (היא זאת הבת-זוג שלה להריון, ועוזרת לה), אבל בטח שלא מעניין אותי.
ואז מסופר בפרוטרוט על הניתוח הקייסרי ואחר כך מה התינוקת אוכלת ועוד. (ומה לשים בתיק כאשר נוסעים לחו"ל)
תודה
אבל לא תודה.
אותי זה באמת לא עניין.
אולי מישהו אחר זה יעניין.
על הספר:
ספר חדש על התמודדות אישה בדרך להיות אם חד הורית
"לזרום עם זה" - ספר חושפני, אמיץ, המבוסס על סיפור חיים אמיתי
"לזרום עם זה" הוא ספר חדש ומיוחד, המתאר במילים נוקבות את סיפור חייה של אישה בדרך להיות אם חד הורית. זהו סיפורה של הסופרת מיקי אשד, שנכנסה להריון בלתי צפוי, לנטישתה לאנחות של אבי פרי בטנה והדרך להתמודדות עם החיים החדשים.
"... רק אל תגידי לי שאת בהריון," טון הדיבור הנוקשה שלו כבר אמר את הכול. "כן, אני בהריון," השבתי. הרגשתי את הזעם שלו עולה ומתפרץ כמו לבה. "אני לא רוצה ילדים! לא ממך, לא מאשתי ולא מאף אחת אחרת!" הוא צרח. "את יודעת מה? לא מעניין אותי. תשברי את הראש לבד. אני לא בתמונה. "אם את מחליטה להמשיך בהריון, זה יהיה הפרויקט שלך. בלעדי..."
"לזרום עם זה" הוא סיפור המבוסס על אירועים אמיתיים ומתאר את החוויות הרבות והלא קלות, שעברה המחברת במהלך השנים האחרונות. זהו סיפור על ההפתעה הענקית של החיים, אשר שינתה את חייה מקצה לקצה וכיצד מצאה את עצמה בהריון בלתי צפוי.
למרות שברון הלב והעצב ממערכת יחסים שנקטעה, המחברת מבינה שהיא קיבלה את המתנה הגדולה מכל ומחליטה לשמור על ההיריון היקר הזה. האיש, איתו ניהלה רומן סוער, במשך שנתיים, בחר לנטוש אותה בו במקום, משאיר אותה לאנחות, ללא תמיכה כלשהי ממנו. הוא אינו מוכן להכיר בילדה ולא מוכן לראותה. היא מוצאת את האומץ ואת הכוחות, לאסוף את השברים ולהמשיך הלאה בשטח לא מוכר, בדרך להיות אימא, חד הורית שלא מתוך בחירה.
הספר מביא בכנות מרגשת ובקורטוב של הומור את המציאות החדשה אליה נקלעה המחברת ואת ההתמודדות עם קשיי היום-יום הצפויים והבלתי צפויים שנקרו בדרכה וחולק עם הקורא את המידע שרכשה לאורך הדרך.
מיקי אשד, בת 40, מתגוררת ברמת-גן יחד עם בתה ואימה, שעוזרת לה רבות ביום יום. היא מספרת: "כיום, כשיש לי ילדה קטנה, התלויה בי, הצורך הקיומי לדאוג לתינוקת קטנה שתלויה בי לחלוטין, מניע אותי קדימה. אני עוסקת בעבודה פרקטית, (ללא שעות משוגעות), ומפרנסת בכבוד.
אני אדם אופטימי, שתמיד מחפשת ומוצאת את הדרך להתמודד וללכת קדימה,למרות כל הקשיים. משהו, אותו עשיתי גם הפעם".
הסיפור משלב עבר, הווה ושאיפות לעתיד, מציאות ודמיון גם יחד. "עבורי הכתיבה הייתה מעין סוג של קתרזיס. הסיפור נכתב במהלך השנים האחרונות, בעקבות האירועים שקרו. לעיתים קרובות מצאתי עצמי כותבת על פיסות נייר או על מפיות של בית קפה בכל פעם שמחשבה כזו או אחרת קפצה לי לראש. לאט לאט הבנתי שיש כאן סיפור ושעלי לספר אותו.
המסר החשוב המועבר כאן הוא, שלא משנה עד כמה אנחנו מנסים לתכנן הכול מראש, לא תמיד אפשר. "לשבור את הכלים" או לבכות על "מר גורלי" כל החיים, זו לא הדרך הנכונה להסתכל על הדברים. אני יודעת שיש עוד נשים במצבי עם סיפור חיים דומה. חשוב לי שידעו שאפשר למצוא את הדרך. צריך לקחת אחריות למעשים שלנו ולתוצאות הנלוות בכל מקרה ולהתמודד.
אשמח אם תגיבו
Article viewed 1695 times


