עד בוא השמש - צבי טל (ספר אוטוביוגרפי)

שם הספר: עד בוא השמש,

פרקי חיים של שופט לשעבר.

מאת: צבי א' טל

עורכת: מיכל שוורץ

הוצאה: דביר

עיצוב העטיפה: אמרי זרטל.

ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש (שמות יז, יב')

 הייתי שם בבנייני האומה בשנת 1987. הגעתי כמה פעמים ישבתי בקהל, צפיתי והאזנתי למשפט דמיאניוק. על אף שהמשפט במלואו ושודר בשידור חי החלטתי שמחובתי להגיע ולחוש את האווירה. קשה לאמר שהייתי מרותק או שהאווירה היתה מחשמלת מדי, בסופו של דבר ההליך המשפטי פורט את הדרמות הגדולות לעובדות וראיות. בין לבין   התמקדתי בכוכבים של המשפט. היו אלה השופט דב לוין שהיה טיפוס כריזמטי מאוד והתובעים יונה בלטמן ומיכאל שקד. סנגורו של דמיאניוק,  יורם שפטל הקשה עלי, משום מה הוא נתפס בעיני כאויב.  השופט השלישי ישב בהרכב, רוב הזמן בשקט, מצטנע, מקשיב. לא משך כמעט תשומת לב. אם הייתם שואלים אותי לשמו של צבי טל הייתי מתקשה להיזכר. והנה עכשיו התגלגלה לידיי האוטוביוגרפיה "עד בוא השמש"  שראתה אור לאחרונה - בהוצאת דביר. קראתי אותה מכריכה עד כריכה. נהניתי. הכתיבה של צבי טל מרהיבה, מרתקת ואמיצה.  טל לא מהסס לגעת בנקודות היפות וגם הפחות יפות בחייו. החלטות מוצלחות ואף פחות מוצלחות.תקופות שמחות ותקופות עצובות. איש של אמת. זו גדולתה של אוטוביוגרפיה טובה.

יש בו כמעט הכל בצבי טל. והכוליות הזו הופכת את ספרו למרתק. הוא גם הצליח לחמוק מן השואה בעור שיניו, אך איבד שם כמה מהקרובים לו ביותר, היה עולה חדש ולוחם בימיה הראשונים של המדינה, איש דתי ועורך דין נחשב ושופט מחוזי ועליון ואב שכול לבן אהוב שנפל במלחמת יום הכיפורים ומעל הכל הוא עמד בצמתים משפטיים רבים בחיי המדינה. טל מזמין אותנו  לקרוא אודות אירועים כול כך מהותיים ואף מוכרים, מנקודת מבט שבדרך כלל לא ידועה לציבור. נקודת מבטו של היושב על כס המשפט. 

חיים מרתקים ורבי פעלים כמו שמכריזה הכריכה האחורית: עד בוא השמש, ספרו של שופט בית המשפט העליון לשעבר צבי טל, מוליך אותנו בשבילי חייו המרתקים ורבי־הפעלים, חיים שיש בהם ניגודים וסתירות שפעמים עושים שלום ביניהם ופעמים נשארים בתיקו. עולם אורתודוקסי חסידי עם עולם אקדמי, תורה מסיני עם הגות מודרנית.

עד בוא השמש מזמן מפגש מעורר השראה עם כמה מהמשפטים הבולטים והסוערים שהתנהלו בישראל: ויסות מניות הבנקים, פרשת הזוג נחמני, משפט ואנונו, המאבק על פתיחת כביש בר־אילן בשבת ושאלת הגיור הרפורמי. עמדותיו של השופט טל בסוגיות טעונות כמו גיוס בני ישיבות, כפי שבאו לידי ביטוי בהמלצות הוועדה שעמד בראשה, פינוי יישובים והרשעתם של יונה אברושמי ברצח אמיל גרינצווייג ושל מרגלית הר שפי בסיוע לרצח ראש הממשלה יצחק רבין, מוצגות בישירות ובאומץ. פרק נפרד ומצמרר מוקדש למשפט דמיאניוק. בגילוי לב נדיר נחשפים הזעזוע העמוק למשמע העדויות לצד חיבוטי הנפש של מי שאמור לפסוק גזר דין מוות. גם היום אין לצבי טל כל ספק כי איוון דמיאניוק הוא איוון האיום מטרבלינקה. בסגנון כתיבה יוצא דופן בעושרו, הנע בטבעיות בין לשון המקורות והמשפט, ובין השירה ושפת חולין, שוזר צבי טל אישים, מעשים ותקופות שיש בהם עניין לציבור בפרקי זיכרונות פרטיים ומרגשים. הוא מספר על ילדות במשפחה חסידית בגליציה, על אמצע שנות השלושים במאה הקודמת כשהארץ הולכת ונבנית, על מלחמת העולם הנוראה שבמלחמות, על תקומת מדינת ישראל וצה"ל, ועל כשלושה עשורים בעולם המשפט עד הכהונה הרמה שבכולן בבית המשפט העליון. עד בוא השמש משרטט דיוקן מרשים של אדם שניחן בראיית עולם ייחודית, ברגישוּת מופלגת וביכולת הבעה מפעימה.

מעל הכול אהבתי את השפה. שפה עשירה קולחת, מעניינת. לקראת סופו של הספר מספר טל שעגנון הוא הסופר האהוב עליו. "אהבתי הישנה" הוא מכנה אותו, ואכן השפעתו של הסופר הגדול ניכרת בכתיבתו של טל. " לשונו של עגנון", הוא כותב,  "נטועה ברבדים רבים והיא בלולה ממקרא, משנה, הלכה ואגדה, ספרי יראים ומנהגות, קבלה דרש, רמז וסוד. כשהייתי קורא בסיפוריו ומוצא ביטוי או ניב המזכירים או מרמזים שהם לקוחים מן המקורות, הייתי מציין את המיקום בעיפרון".

הכתיבה של טל מזמנת רגעים אסתטיים במיוחד, כאשר מתוך סיטואציה קטנה במציאות עולה פתאום איזה שאר רוח.

וכך הוא כותב:  "באותו זמן התקיימה המכבייה ותחרויות השחייה התקיימו בבריכת השחייה הסמוכה לנו בבת גלים. יודעי דבר השיאו  עצה לאבא: להקים דוכן של גלידה, משקאות וממתקים לבאי בריכת השחייה. אבא השיג סוכך שמש גדול כעין זה המשמש לפני בתי קפה, קנה ממתקים וגלידה בתוך טרמוס גדול וישב על אם הדרך של באי הבריכה  באה הרוח והפריחה את הסוכך, באה השמש והמסה את הממתקים, באתי אני וליקקתי את הגלידה הנמסה ונפלה הפת בבור". הקטע הקצר הזה לא מתייחד רק  ביופי של השפה,  אלא גם בהסתכלות רגישה על כישלון פרנסה של האבא מבלי ליפול אל תחושת מסכנות או לחילופין לסנטימנטליות. המחבר מספר על כך שגם במצב מסוג זה יש נקודת אור 'באתי אני וליקקתי את הגלידה הנמסה' ובנשימה אחת עם  ציון העובדה שנפלה הפת אל הבור.  יש פה שיווי משקל בין נקודות מבט לצד הרבה מאוד אהבה וכבוד לאבא.

כול זאת מביא אותנו אל הסיכום וניתן לומר שאוטוביוגרפיה טובה היא  ספרות טובה. ספרו של צבי טל היא בהחלט ספרות טובה ולכן הוא מומלץ בכל פה.

תודה ליוסי.

*יוסי ריבלין כתב את הספר 42.2 סיפורים קצרים ומסלולים ארוכים על ריצה ואהבה. בהוצאת קוראים

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו