צוללת - ג'ו דנתורן (ספר)

צוללת/ ג'ו דנתורן
הוצאת כנרת * זמורה ביתן
334 עמודים

2010

מאת ג 'ו דנתורן

מאנגלית: יעל אכמון

ביקשתי לקרוא את הספר כי הרעיון מגב הכריכה נשמע מאוד מצחיק, משעשע ובהחלט יעביר את הזמן בכיף..

מגב הכריכה:
שלום, אני אוליבר טייט, הפרוטגוניסט בספר שלפניכם. לעתים קרובות אני משתמש במילה כגון פרוטגוניסט, ואחרי רגע במילה כגון דפוק. אלה שאפותי בחיים:
לגלות למה אבא שלי נשאר לפעמים ימים שלמים במיטה. לגלות למה אימא שלי מקבלת שיעורי גלישה וככל הנראה יותר מזה מאיזה דפוק שנראה כמו היפי.
לאבד את הבתולים לפני הגיל החוקי – יש לי קצת יותר משנה.
אני מנהל מעקב אחר יחסי המין של ההורים שלי על פי העמעם בחדר השינה שלהם. אני יודע שהם עשו את זה כשלמחרת בבוקר העמעם מסובב לאמצע (תאורה רומנטית). ההורים שלי לא עשו סקס כבר חודשיים, ועל פי המחקר שערכתי הדבר מעיד על משבר צפוי בנישואיהם.
אני אשתמש בשיטות שונות להציל את נישואיהם. קראתי את הספר "שיטות פשוטות – נישואים מצוינים". אני יודע כמה חשוב לצאת לטיולים. אני יודע על פנג שואי ועל כך שקירות בצבע אפרסק עלולים לעודד בגידה.
הספר הזה אולי לא ישנה לי את החיים. אבל אין לדעת כיצד ישפיע על חייכם.

ומה בפועל:
אינני יכולה לומר שמה שכתוב זה לא מה שקיים בתוכן הספר כי הוא כן, יחד עם זאת הרגשתי פספוס.
סגנון הכתיבה מעט מסורבל (לפחות בהתחלה עד שנכנסים לראש של המחבר). הוא כותב תחושות ומחשבות יחד עם אירועים ולפעמים הייתי צריכה לקחת רגע לעצמי, כדי להבין האם הוא מתאר סיטואציה או את המחשבות/ התחושות שלו.

הרגשתי שיש עליות ומורדות לאורך הספר, בקצב הסיפור ובעניין.. ומה כוונתי:
יש ניסיון להיכנס לראש של ילד בן 15. נכון, אינני ממין זכר וגיל 15 רחוק ממני, אך אני זוכרת כמה דברים מאותה תקופה. הגיל שרוצים להכיר יותר את המין השני, הרבה סובב סביב המראה החיצוני, והתדמית מאוד חשובה (גיל ההתבגרות במלוא מובן המילה). עם זאת גיבורינו, אוליבר טייט, מצטייר לי כנער מעט הזוי (הוא מכין שאלונים להוריו).
עמוד 7-8: נהגתי לכתוב פעם שאלונים להורים שלי. רציתי ללמוד להכיר אותם טוב יותר. שאלתי אותם דברים כגון:
אילו מחלות תורשתיות סביר להניח שאירש?
אילו סכומי כסף ואדמות סביר להניח שאירש?
אם הילד שלכם היה מאומץ, באיזה גיל הייתם מספרים לו על אמו האמיתית?
א) 4-8
ב) 9-14
ג) 15-18
אני כמעט בן חמש-עשרה.
הם העיפו מבט בשאלונים אך מעולם לא ענו עליהם

הגדרתי לכך שהוא הזוי מתבטא בכך שמצד אחד מאוד חכם (משתמש במילים כגון סינדרום דלוזיה מתבגרים או דיסוננס קוגניטיבי), נער "שמבין עניין". ומצד שני הוא נודניק (בחיזורים שלו אחרי ג'ורדנה – הוא מנהל לכבודה יומן), מתעסק בעניינים לא שלו (הוא בודק את חיי המין של הוריו).  
עמוד 66: [...] "אתה זוכר כשארוון אמרה שאתה מנשק עשר בסולם של אחת עד עשר?" היא אמרה בהתחנחנות.
"הממ," אני אומר.
"אתה לא עשר."
שוב היא מנסה להשכיב אותי.
"אני נותנת לך שש וחצי," היא אומרת.
אני רוכן לעברה ומניח כף היד שלי על הבטן שלה.
"תעזוב!" היא אומרת ותופסת במרפק היד שלי.
לפעמיים ג'ורדנה לא מפגינה תובנה רבה" [...]

יש כמה וכמה קטעים שהעלו לי חיוך, הם נכתבו בקטע הומוריסטי
עמוד 132:[...] "על כל פנים, באדיבותו הרבה הוא הזמין אותנו לארוחת ערב" "רגע, רגע, אני בודק ביומן." אבא עושה פנטומימה של דפדוף ביומן הפגישות ולבסוף מניד בראשו ומצקצק. "חבל, אני חושב שיש לי שיעור בלט כל סוף-השבוע..."
אני צוחק.
"לויד – אל תהיה דפקט."
אל תהיה דפקט – גדול! [...]

אז מסקנתי מהספר: הוא באמת חביב וקליל, למרות שהרגשתי החמצה כי הרעיון מאוד מדליק.
הספר יכול להעביר את הזמן בכיף. לא הייתי פוסחת עליו למי שמחפש ספר שלא מצריך עומק ומחשבה..
אין לו מסר ואין נקודה בספר שגורמת להישאב לתוכו – הסיפור הוא סטטי אך יש לו קטעים שמעלים חיוך דווקא בגלל שלל דמויות שלא פוגשים בשגרה (ואין ספק, זה לא הנוער של ימנו!, יותר מזה - לא זכור לי שנערים בני 15 מתנהגים כמוהו גם לא בתקופתי)

לבחירתכם – קריאה נעימה למי שייקרא..
שיהיה לכם צום קל וגמר חתימה טובה
יעל

תודה ליעל

ביקורות באתר לספרים של ג'ו דנתורן

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו