פגישה עם וויליאם שייקספיר. רות ירדני כץ

השם שייקספיר מוכר לכולם. אפילו בני-נוער שמעו עליו והם מכירים מחזות שלו. הוא איתנו כ-400 שנה וכנראה ישאר לנצח.

בכל חודש אוגוסט מתקיים בקמברידג'-אנגליה פסטביל שקספיר. בעת ובעונה אחת מוצגות כאן כל ערב כמה מהצגותיו בכמה גנים המרהיבים של הקולג'ים, תחת כיפת השמים: "כטוב בעיניכם", "הנרי החמישי" "הלילה השנים-עשר" והשחקנים הם סטודנטים במגמת אמנות דרמתית באוניברסיטת קמברידג'. באולם התיאטרון של העיר מוצגת ההצגה "קומדיה של טעויות". שבאה מלונדון.

בחודשי הקיץ כאשר הסטודנטים בחפשה, העיר מוצפת בתיירים מכל רחבי העולם. מספר התיירים בקמברידג' הוא כ-10 מיליון לשנה. תענוג להסתובב בעיר ולשמוע סינית, יפנית, איטקלית, ספרדית, צרפתית, עברית ועוד. לראות את התיירים מתפעלים מכל קולג', מהנהר החוצה את העיר, מהירוק ירוק, הדשאים שאסור לדרוך עליהם, מהברבורים שעולים לנוח על הדשא לפני ואחרי שהם חוזרים לנהר, סנאים שמתרוצצים בגנים חופשי חופשי, שפע החנויות, מסעדות ובתי-קפה.

במרכז העיר ישנו שוק שפועל המון שנים. שוק שיש בו דוכני ירקות, דגים, גבינות, נקניקים, לחמים שונים, ספרים יד-שניה, דברי אמנות ובגדים. מהשוק מתפצלים הרחובות שנקיים מרכבים, ובהם מופיעים פנטומימאים, קוסמים, נגני ג'אז, רוק, ומוסיקה קלאסית  והתיירים נהנים מכל מה שהעין רואה והאוזן שומעת.

ועוד הפתעה. בחודש אוגוסט בזמן שמתקיים פסטיבל שייקספיר כל השחקנים המשחקים בהצגות של שייקספיר בערב, מגיעים למרכז לבושים בתלבושת ההצגה בשעות הבוקר המאוחרות ומסתובבים בין ההמון, מחלקים תוכניות ומזמינים אותם לבוא להצגה שמחיר הכרטיס הוא 14 פאונד. (שמונים וארבע שקלים). התיירים לא אדישים בכלל, חלק מזהים את תפקידי השחקנים על פי תלבושתם, מי ממלא איזה תפקיד ומגיבים בקריאות התפעלות.

לקחתי את מוניק שבאה לבקר אותנו מבריסל לעיר. אחרי סיור מקיף התיישבנו במרכז השוק במסעדה איטלקית ליד רחבת השוק, בחוץ, והזמנו בירה ופיצה. מוניק היא מדענית אבל אהבתה הגדולה היא ספרות, תיאטרון וקולנוע. היידע שלה בתחומים אלה הוא ענק. והנה אנחנו רואות קבוצת שחקנים גדולה מגיעה, ומולנו עמד איש צעיר לבוש כמו שלבשו בתקופת המלכה אליזבת הראשונה, ודמה כמו שתי טיפות מים ל...

הוא פנה למוניק באנגלית כמובן.

"גבירתי היקרה, הרשי לי להציג עצמי בפניך, אני וויליאם שייקספיר." גימיק נפלא.

מוניק הביטה בו ופרצה בצחוק, מה-זה צחוק, צחוק שכל אלה שהיו בסביבה עצרו מכל פעולה.

הוא החזיר לה חיוך גדול, היא הניחה את כוס הבירה על השולחן, והשיבה לו באנגלית במבטא צרפתי: "אני מכירה אותך היטב מר שייקספיר, פגשתי אותך בבריסל, פריז ואפילו באמריקה."

"ומה את יודעת עלי?" שאל ברצינות, מוניק המשיכה במשחק.

"די הרבה. אני מכירה את קורות חייך, את רוב המחזות שלך וגם מה שנאמר ונכתב עליך."

שייקספיר הסתקרן ושאל אם הוא יכול לשבת בכיסא הפנוי, ואז הקיפו אותו כמה שחקנים והוא אמר: "ספרי לי מה נאמר ונכתב, תמיד אני מגלה דברים חדשים עלי שלא ידעתי." מוניק השיבה:

"ארבע מאות שנה אתה מסתובב בכל העולם ואתה עדיין מצפה לגלות דברים שלא ידעת?"

"תמיד ישנן הפתעות." ענה לה. פתאום פניה הרצינו והיא אמרה:

"אם אתה מדבר על הפתעות, ההפתעה הגדולה שלי אודותיך היא שאנשים כמו מרק טווין וזיגמונד פרויד ועוד כמה מפורסמים שאני לא זוכרת את שמם, לא מאמינים שאתה שנולדת בעיירה בשם סטרפורד הגעת להישגים כאלה... הטענה שלהם היתה שהשכלתך הפורמלית היתה בסך-הכל בבית-הספר כפרי והנה ביצירותיך אתה מתגלה כאדם בעל ידע בתרבות העולם, בהיסטוריה של בריטניה, שולט בלטינית ויוונית... והיתה עוד טענה עוד יותר מעליבה שלא אתה כתבת את המחזות אלא המחזאי כריסטופר מרלו שחי בתקופתך."

אחד השחקנים שהיה לבוש בבגדי מלך ועל ראשו כתר הגיב לדברי מוניק:

"גבירתי הנכבדה, אנחנו מכירים את הרכילות המרושעת הזאת, הקנאה מעבירה אנשים על דעתם. הפירסום האדיר של שייקספיר החל בעודו בחיים. גם אז לא אהבו לראות אדם צעיר שמצליח מעל ומעבר, שהמחזות שלו סחפו בזמנו ומזמנו ועד היום מיליוני אנשים ברחבי העולם. את יודעת כמוני שכמעט אין שפה שמחזותיו לא תורגמו, וכמעט אין מדינה בעולם שהן לא הוצגו. את מכירה את המחזה "המלט?"

"כן, אני מכירה." השיבה מוניק בקול נמוך.

ליצן שעמד ליד המלך לא התאפק ונטל את רשות הדיבור: "ב"המלט" ישנה שורה בה שייקספיר אומר ואני מצטט:

"אין בנמצא מידה טובה שהרכילות אינה יודעת לכלות".

וויליאם שקייספיר קם מכיסאו, קד קידה, לחץ את ידה של מוניק, חייך אלי ונפרד יחד עם חבורת השחקנים.

תודה לרותי

עוד על שייקספיר באתר