שידוך הולם‏ - ויקראם סת (ספר)

A suitable boy/ Vikram Seth

Phoenix House, London, 1993

1474 pp.

הספר נקרא באנגלית

1997

הוצאת כנרת זמורה ביתן

הנושא המרכזי של הספר שלפנינו נמצא כבר בכותרת שלו: מהו אותו שידוך "מושלם" או "ראוי" שמוזכר בה? במילים אחרות, מיהו האדם שאנחנו צריכים להתחתן איתו, מבחינת תכונותיו, האופי שלו והדברים שהוא מציע לנו? באופן יותר ספציפי, הספר שואל אם השידוך המושלם הוא זה שמסעיר את הלב והנפש שלנו, שאנחנו מתאהבים בו מעל הראש, ושכל יום איתו הוא הרפתקה וריגוש מחודש? או שמא דווקא זה שמבטיח לנו יציבות כלכלית ושלווה נפשית, למרות שהחיים איתו יהיו מאד שגרתיים, אפילו משעממים? לא מעט ספרים, סרטים, מחזות ושאר יצירות אמנות עסקו בשאלות האלו, והן ענו עליה בדרכים שונות הייחוד בספר שלפנינו הוא בזמן ובמקום ההתרחשות שלו: הודו שבין השנים 1950-1952, בסך הכל 3 שנים אחרי שהמדינה זכתה בעצמאותה מאנגליה.

במרכז הספר דמותה של לטה מהרה, נערה הינדית בת 19, סטודנטית לספרות אנגלית באוניברסיטה המקומית של בראהמפור, עיר מגוריה – ואל תתחילו עכשיו לפתוח אטלסים ולחפש את בראהמפור במפות של הודו. העיר הזו אינה קיימת במציאות, והיא כולה פרי דמיונו של הסופר. אכן, אחד מהדברים הכי יפים והכי מקסימים בספר הזה, בעיני, הוא האופן שבו העיר הדמיונית הזו הופכת למקום חי ושוקק לנגד עיני הקורא, כשהוא ממש יכול לראות את רחובותיה וסמטאותיה, להריח את הריחות שלה ולשמוע את הצלילים המיוחדים והאופייניים שלה. האופן שבו סת' מצליח להקים לחיים את העיר הדמיונית הזו ולתת לה ממשות היא מהישגיו הבולטים והאדירים בספר.

הספר נפתח בחתונתה של סביטה, אחותה של לטה, לגבר שאותו היא לא מכירה בכלל וששודך לה על ידי אמה, האלמנה רופה מהרה, שנחושה בדעתה למצוא לכל אחד מילדיה שידוך הולם ומתאים, מה שאומר מבחינתה מעל לכל שידוך שבעלה המנוח היה מתגאה בו. נחישותה של רופה בנושא הזה רק גדלה אחרי שבנה הבכור, ארון, עושה את הבלתי יאומן ובוחר בעצמו את אשתו, בחורה בנגלית בשם מינקשי, שרופה לא סובלת אותה, בלשון המעטה – למרות שהיא דווקא מאד אוהבת את הבת שנולדה מהנישואים האלו, נכדתה היחידה עד כה. וכך, בעצם היום שבו היא משיאה את סביטה, פונה רופה מהרה ללטה, בתה הצעירה ביותר (יש עוד אח רביעי בשם וארון, שהוא הצעיר מבין ילדיה של רופה), ומודיעה לה, כבר במשפט הראשון של הספר: "you too will marry a boy I choose" (עמ' 3). ובזה הדיון נגמר מבחינתה. אין מקום לוויכוחים או לבחירה אישית או להתמקחות – לטה תתחתן עם מי שאמא שלה תבחר, וזהו זה. אחרי הכל, כפי שרופה אומרת בהמשך של אותו העמוד הראשון, "I do know what is best". עיקרו של הספר ידון בשאלה, האם לטה אכן תענה לדרישות של אמה בעניין הזה, או שהיא תתעקש לבחור את בעלה העתידי בעצמה.

הדילמה הזו של לטה הופכת לאקוטית במיוחד אחרי שהיא מתאהבת בקאביר דוראני, סטודנט להיסטוריה באותה אוניברסיטה כמוה. לכאורה, קאביר עונה על הדרישות של רופה מהשידוך העתידי של לטה: הוא מנומס ונחמד, יש לו המון כבוד למבוגרים ממנו, הוא לא מודרני בהתנהגותו, בגישתו ובערכיו, הוא מגיע ממשפחה מכובדת לכאורה (סוד קטן שמתגלה בהמשך מטיל צל על המכובדות המשפחתית הזו), ויש להניח שהוא יוכל לתת ללטה ביטחון כלכלי ולפרנס אותה בהצלחה. יש רק בעיה אחת "קטנה" איתו: הוא מוסלמי. תגובתה המופלאה והצפוייה של רופה מהרה, כשהיא מגלה את דבר הרומן – "What did I do in my past life that I have brought this upon my daughter?" (עמ' 196). וכשלטה מודיעה לה שבכוונתה להתחתן עם קאביר על אפה ועל חמתה, היא גם מחטיפה לה שתי סטירות מצלצלות. ברור לחלוטין, שאם את חתונתו של ארון למינאקשי רופה מהרה קיבלה בסופו של דבר, גם אם בחריקת שיניים, אין סיכוי שהיא תסכים לתת לבתה הצעירה להתחתן עם מוסלמי, ואם הנישואים האלו אכן יתקיימו – זה יהיה סוף הקשר בין האם והבת. האם לטה תהיה מוכנה לשלם את המחיר הזה? או שמא היא תהיה מוכנה לקבל דווקא את השידוך שרופה מוצאת עבורה, למרות שמדובר בבחור השונה מאד מלטה באופיו ובתחומי העניין שלו, עד רמה כזו שפשוט אין להם נושאי שיחה משותפים?

כאן המקום לציין, שלמרות שסיפורה של לטה וחיפושה אחר בעל ניצב במרכז הספר, זה אינו הסיפור היחיד שיש פה. למעשה, הספר גדוש ומלא בדמויות ובסיפורים שונים ומרתקים, שכל מטרתם – וכאן מתגלה מטרתו המרכזית של הספר, מטרה שמובלעת מתחת לפני השטח – להאיר את מצבה של הודו בראשית שנות ה-50', ולהציג את הבעיות החברתיות, הפוליטיות, הדתיות, הכלכליות והאחרות שאיתן נאלצה להתמודד המדינה הצעירה הזו. יש להדגיש, שכל גיבוריו של הספר באים מהמעמד הבינוני, ואילו למעמדות הנמוכים אין ייצוג בספר, אלא בעקיפין ובאופן שולי. זהו אחד משני חסרונותיו היחידים של הספר – שבסופו של דבר הוא מציג תמונה מאד חלקית של הודו הצעירה, בגלל ההתמקדות שלו במעמד הבינוני והבינוני הגבוה.

הדבר שאני הכי אוהב בספר, יותר מכל דבר אחר, הוא את הדמויות המאכלסות אותו. כולן כל כך חיות ומרתקות וכל כך אמיתיות, וסת' מצליח לגרום לקורא להזדהות איתן ולחבב אותן – כמעט את כולן – ברמה כזו שאני הרגשתי כאילו אני מכיר אותן באופן אישי. במיוחד התאהבתי בדמותה של רופה מהרה, ההוכחה שאימא פולנית יכולה להיות גם ממוצא הודי. ראו למשל את המשפט המופלא הבא, שוב מהעמוד הראשון של הספר: "Everything I do is for you and no one appreciates me". זה משפט ששמעתי אותו אלפי פעמים מאימי האישית, הפולניה. גם הדיבור של רופה מהרה, דיבור שחוזר על עצמו שוב ושוב במהלך הספר, כמה אף אחד מילדיה לא אוהב אותה, וכמה כולם ישמחו כשהיא כבר תמות והם יהיו חופשיים לחיות את חייהם בעצמם הוא משפט שאני מכיר היטב היטב. וכשהיא מתפללת לאלוהים ואומרת לו: "take me soon from this horrible world…Just let me see this stupid Lata married…and my first grandson and then I can die happily" (עמ' 1192), אני מוכן להשבע ששמעתי את המילים המדוייקות האלו מפי האימא האישית שלי. כך שבאמת, מכל הדמויות בספר – וכולן מופלאות ומרתקות ואמיתיות באופן מעורר השתאות – רופה היא האחת שאני מרגיש הכי קרוב אליה, שאני הכי מחבב ומסמפט אותה. וכשלטה מגיעה למסקנה, שאפילו שרופה משגעת אותה לחלוטין, היא בלי ספק אוהבת אותה מאד ובאמת ובתמים פועלת למענה, ממש ירדה לי דמעה מהעין. אין ספק, רופה מהרה היא עבורי ה-דמות בספר.

כאן מתגלה עוד סיבה לכך שהספר הזה כל כך מופלא בעיני – הוא מוכיח, כאילו שהיה צריך להוכיח, ש"זה עולם קטן מאד", ושמה שהיה נכון בהודו בשנות ה-50' נכון גם בימינו וגם בישראל. הרלוונטיות הזו של הספר לזמננו באה לידי ביטוי במיוחד דווקא בחלקים השנויים ביותר במחלוקת שלו – החלקים הפוליטיים, שהם אמנם מהווים טיפה בים בספר בן 1,470 העמודים, אבל הם עדיין לא מעטים, וידוע לי שלא מעט אנשים נשברו ועזבו את הספר בגללם. עבורי החלקים האלו היו מעניינים – אף כי לא שיא העניין, אני מודה – בגלל הרלוונטיות שלהם לימינו. שחיתות, נפוטיזם, מאבקים בין אידיאולוגיה לבין הרצון לשמור על הכסא (נושא אחרון זה הופך לחשוב יותר ויותר ככל שהספר מתקדם), מנהיגים שמסרבים לקחת אחריות על מחדלים שלהם – כל אלו הם דברים שקיימים גם בימינו ובארצנו הקטנטונת. גם הבעיות החברתיות שהודו מתמודדת איתם בספר אינם רחוקים כל כך מאיתנו. בראש ובראשונה מדובר ביחסי הינדים-מוסלמים, כשהספר – וזה אחד מיתרונותיו הבולטים – אינו מצדיק אף צד, ורואה רק קיצוניות, חוסר הבנה וחוסר קבלה האחד של האחר. היחסים המורכבים, הבעייתיים כל כך, בין ההינדים והמוסלמים – כפי שאלו מתוארים בספר - מזכירים כל כך את היחסים בינינו לבין ערביי ישראל, שזה מפחיד ממש. בקיצור, הרלוונטיות התמידית של הספר והאוניברסאליות שלו הם מהיתרונות הבולטים שלו, מהדברים שהכי אהבתי בו.

לבסוף, הכתיבה המשכנעת והסיפור המרתק שניצב במרכז – כשאתה מוצא את עצמך, כקורא, שואל את עצמך כל הזמן אם לטה צודקת במעשיה, ואיך היית נוהג במצבה – מקרבים את הספר לקורא עוד יותר. כאן המקום לציין, שלמרות שמדובר בספר ארוך מאד – הארוך ביותר שקראתי אי פעם – הוא רץ לי מהר מאד. בקושי יכולתי להניח אותו מהידיים, וגמרתי אותו מהר מאד, בתקופה של בערך חודשיים, אולי שלושה.

אז אל תיבהלו מהאורך שלו, וגם לא מהקטעים הפוליטיים הארוכים והמשמימים מעט (אפילו אני מודה בכך), גם לא מכך שאין מילון למונחים ההודיים שהספר עמוס בהם – עוד חיסרון קטן שלו. מדובר ביצירת מופת, לא פחות. שידוך הולם הוא אחד מהספרים המדהימים שקראתי בימי חיי, ואני מחכה כבר לספר ההמשך שלו, שאמור לצאת ב-2013, ולעסוק בניסיונותיה של לטה הקשישה למצוא כלה מתאימה לבן שלה. מעניין במיוחד לראות אם היא תהפוך להיות לרופה מהרה 2, כפי שאני חושד שיקרה.

תודה לניר

ביקורות באתר לספרים של ויקראם סת

הספר באתר ההוצאה

אשמח אם תגיבו