יום מחייו של אופריצ'ניק - ולדימיר סורוקין (ספר)
|
יום מחייו של אופריצ'ניק - ולדימיר סורוקין (ספר)
יום מחייו של אופריצ'ניק - ולדימיר סורוקין (ספר). יום מחייו של אופריצ'ניק מתאר יום עבודה אחד בחייו של אנדריי קוֹמיאָגָה, מנאמני השליט, שכמו שאר אחיו האופריצ'ניקים (אנשי המשטרה החשאית של הצאר איוואן האיום), נשבע לוותר על משפחתו לטובת שירות הצאר. הוא מתעורר עם הנגאובר קשה בעקבות צלצול הטלפון הנייד, שהרינגטון שלו הוא הקלטה של הצלפת שוט, אנקה, גניחה וחרחור של הקורבן, אך יומו נמשך, כמובן, לפי התוכנית: לשרוף עד יסוד את ביתו של בוגד במולדת, לטפל בלצים ובמוקיונים, לטוס בענייני עבודה לאוֹרֶנבּוּרג ולטוֹבּוֹלסק, לחזור למוסקווה, לסעוד בחברת השליט ולעת ערב להזיע בבית מרחץ בחברת בעלי בריתו האופריצ'ניקים.
הוצאת מחברות לספרות וזמורה כנרת ביתן
מרוסית: פיודור מקרוב
אחרית דבר: ואדים רוסמן
עריכת תרגום:דינה מרקון
עיצוב עטיפה: עדה ורדי
212 עמודים כולל אחרית דבר
וראיון עם המחבר שערך דר שפיגל. מאנגלית:יעל אכמון
2010
תוכן הספר סקרן אותי מיד, משטר אפל, כוח ושחיתות.
הספר מספר ומתאר יום אחד בחייו של אופריצ'ניק.
ובכן מיהו אופריצ'נק? ההגדרה הטובה ביותר היא: הסמכות שניתנת לאופריצ'ניקים, מתוקף היותם מעין משטרה חשאית שהוקמה בידי הצאר איוון האיום, באמצע המאה ה-16. לחברים ניתנה סמכות נרחבת על ידי שליט שהוסמך לכך, מתוקף תפקידם הם מחסלים הורגים ופוגעים באויב ללא חשבון. הם חיים ברמה גבוהה, מוקפים במשרתים, בגדים טובים ואוכל משובח.
אנדריי דנילוביץ הוא האופריצ'ניק שמתאר את יומו, יום של עוצמה וכוח שבמסגרתו פועלים הוא וחבריו, ומנהיגם הנקרא אבא'לה. הם משמידים, אונסים ופוצעים את כל אלו המתנגדים לשלטון ונקראים אויבים. במקום ישנה היררכיה ברורה, השליט בראש נסתר מהעין אחריו אבא'לה השולט, יד ימינו וכל השאר.
להיות חבר בכוח זה אומר לציית באופן עיוור לכל פקודה גם היא הזויה ונוגדת את השכל הישר.
יומו של אנדריי נפתח בתיאור סוללת משרתים הסרה לכל פקודה שלו. הרפתניות, המבשלת, הטבח, החצרן, הכלבן, השומר, הממונה על מחסני המזון.כל אלו אמורים לשרתו בכל רגע.
יש לו רכב מפואר שהוא קורא לו סייח, איתו הוא מגיע לכל מקום במהירות. הוא מתחיל את יומו בשמונה בבוקר ומסיים אותו הרבה אחרי חצות כשהוא רווי אלכוהול.
זוהי סאטירה פוליטית הרוויה בפואמות ובשירים נוגים המתארים את רזי השלטון, ואת הכוח העצום של חברי האופריצ'ניקים.
דוגמא לכך:
"והנה ראינו בלב הים
בית העומד על כרעי ברזל,
ויונק מתוך אמא אדמה
דם מעמקים בן מאות שנים
עטנו אז ממעל על בית הברזל,
וקרענו את גגו לגזרי גזרים,
וטרפנו שנים-עשר בני בליעל,
וירקנו עצמותיהם לתוך הים.
וחנינו שם שלושה ימים ושלושה לילות,
ובליל הרביעי שלחנו בבית אש-להבה,
והמשכנו לדרכנו בכיוון מערב."
בספר שחזור נרחב של המוסדות שהיו נהוגים אז, וכן של המסורת של ימי הביניים ברוסיה. התקופה אליה מתייחס הספר הינו משנת 1565 ועד מותו של איוון האיום בשנת 1584. האופריצ'ניקים נתפסו בציבור ככוחות הרשע והגיהנום. הם נקראו גם אנשי צלמוות. כל מי שבגד הוכרז כמת. אולם למרבה האבסורד גם האופריצ'ניקים לא נמלטו מהגורל שהועידו לעצמם ורבים נדרסו ונרצחו למוות בידי חבריהם ברוע בלתי נשלט.
מעשי אונס הם דבר שבשיגרה, לאחר כל מעשי רצח ואונס הם מצטלבים באדיקות ומתפללים. והאופריצ'ניקים אפילו חוטאים באהבה הומסקסואלית בינם לבין עצמם, במשגל קבוצתי מעורר חלחלה וזימה. המתואר בספר בצורה חושנית ופיוטית. אנדריי עצמו צייתן לשליט ומעורר כבוד בשל תפקידו בכל מקום אליו הוא מגיע. הוא מסתייע במגדת עתידות הזויה ששורפת ספרים כפייתית, אף רומן נחשב לא נמלט מידיה ומושלך כלאחר יד לשריפה. היא מספרת לו על נערה שהרתה לו ועל כך שיחטוף מאבא'לה, כל מילה שלה מתממשת בחדות ובדיוק רב.
בראיון שנערך עם מחבר הספר סורוקין, מציין הסופר שרצה לתאר את המצב הקשה שהתרחש במדינה, ומבחינתנו מדובר בהווה כי דבר לא השתנה. הסאטירה הפוליטית היא כלי שבאמצעותו הוא יכול לשנות שמות ולשכתב את ההיסטוריה. מי ששייך למעגל הכוח יכול להשפיע ולדכא אחרים בדיוק כמו היום. כתיבת הספר ארכה שלושה חודשים בלבד.
וזוהי אולי תמצית הספר שמתארת את הכוח של המושחתים ואת עושרם הרב שנבנה מדיכוי החלשים:
סורוקין: "הספר שלי בהחלט מתחיל במתקפה על אדם עשיר. בימינו זאת התרחשות כמעט יומיומית. תמיד היה כך ברוסיה. רק אלה שנאמנים לבעלי הכוח יכולים להפוך לעשירים."
ספר מעניין, מחליא במקומות מסויימים, אבל בעל יכולת ואבחנה דקה לתאר את הכוח שצברו חברי המשטרה החשאית ברוסיה לפני מאות שנים, ואת התנהלותם הבזויה כלפי אחרים.
תודה לסיגי
ולדימיר סורוקין (יליד 1955) הוא סופר, מחזאי, מאייר ותסריטאי רוסי פורה ושנוי במחלוקת, מהסופרים הפוסט-מודרניסטיים הרוסים החשובים בימינו. נודע בנוף הספרותי הרוסי כמחבר כתבים פארודיים שערורייתיים התוקפים ומבקרים את התרבות השלטת, והוגדר בין השאר כ"טרוריסט ספרותי שכותב פרוזה מתחת לחגורה". יצירתו תורגמה לעשרות שפות, וב-2001 זכה במקבילה הרוסית לפרס בוקר ובפרס אנדריי בליי על תרומתו היוצאת דופן לספרות הרוסית.
ספריו – שמככבים בהם אנשי מפתח לשעבר בפוליטיקה הסובייטית, המעורבים בסצנות מעוררות קבס של עינויים אכזריים, פדופיליה, קניבליזם, מין, אונס, אלימות, הזיות וסמים – נאסרו להפצה במהלך התקופה הסובייטית. ב-2002, בעקבות פרסום ספרו "שומן-חזיר כחול" ובו תיאור אקט מיני סאדו-מזוכיסטי בין סטלין לחרושצ
ולדימיר סורוקין חי במוסקבה עם אשתו ובנותיו התאומות.
אשמח אם תגיבו